תביעת סילוק יד ממקרקעין נדחתה בבית המשפט לענייני משפחה ע"י השופט מוחמד שדאפנה
בין יתר הטענות שתבע האחיין את דודו נטען כי הבניינים אשר אותם בנה הסב בין השנים 1982-1983 נבנו כאשר הדוד היה בלימודי ויטרנייה באיטליה אמר הסב לנכדו כין בניין זה יהיה שלו ובזמן זה כביכול הקנה לו זכות נפשות הצדדים שייכים למגזר הערבי אשר נוהגים להתגורר יחד במקביל תבע האחיין הפרדה רכושית בפיצול סעדים מבחן בעלות המקרקעין והזכויות המוקנות לבעל המקרקעין עפ"י חוק הובאו בפסק הדין בעקבות טענות ההעברות השונות של המקרקעין:
"בנוסף לאמור לעיל עיתוי ההעברה שנעשתה ע"י האח לטובת האחות א. ולאחר מכן ההעברה של א. לטובת בנה התובע, אומר דרשני ולא ניתן כל הסבר המניח את הדעת. ההעברות נעשו תוך פרק זמן קצר מאוד, העסקאות לא דווחו לשלטונות המס, לא נרשמו הערות אזהרה, ככל שניתן בכלל לעשות זאת. לא ברור גם למה לה האח ג. בתור הזכאי להיות בעלים, בטרם ההעברה, לא ביקש את סילוקו של הנתבע וגם למה האב , אביו של הנתבע, לא דרש את פינויו מהמרפאה בזמן אמת ולמה כולם המתינו והשתהו בהגשת התביעה.
ההשתהות בהגשת תביעת פינוי וסילוק יד ע"י מי שזכאי להגיש תביעה כזו כנגד הנתבע מעלה תהיות רבות. סדרת ההעברות נעשו בתקופה מאוד קצרה, ולאחר מכן הוגשה התביעה כאן, דבר שמחזק את החשש שמא עסקינן בעסקאות לא אמתיות שכל מטרתן הייתה לאפשר לתובע להגיש את תביעתו ולמנוע מאת הנתבע לעשות שימוש במרפאה שהוא מנהל היום ואשר מופעלת מאז שנת 2014, ללא כל התנגדות ממי מבני המשפחה.
משנדחתה התביעה לסילוק יד כך התבטלו יתר ההליכים לעניין פיצול הסעדים כמקובל בסדר הדין
