הורות על תנאי? בית המשפט המחוזי קובע: לא בודקים מסוגלות הורית – בודקים את תקינות הפונדקאות

בפסק דין החולש על 21 עמודיו , קבע בית המשפט המחוזי מרכז–לוד —

בהרכב סגנית הנשיאה השופטת ורדה פלאוט , השופט צבי ויצמן והשופטת צבייה גרדשטיין פפקין — כי איכות ההורות בפועל אינה שיקול למתן צו הורות פסיקתי.
הערעור הוגש על ידי היועץ המשפטי לממשלה, שיוצג על ידי עו"ד חגית מזרחי, אשר טענה כי כשלים חמורים בתפקוד האם אמורים למנוע את כינון ההורות.

ההרכב דחה את עמדתה וקבע כי המדינה אינה רשאית להפוך את צו ההורות הפסיקתי למבחן כשירות הורית, אלא עליה להתמקד בשאלה אחת בלבד:
האם הליך הפונדקאות היה תקין והאם הייתה כוונה משותפת ואותנטית להביא ילד לעולם?

הרקע: זוג בשנות ה־60, פונדקאות בגיאורגיה ותסקירים מדאיגים

בני זוג המיוצגים ע"י עורך דינם בני דקל המוכר באולמות המשפט בשנות ה־60 לחייהם הביאו ילד בהליך פונדקאות בגיאורגיה. האב הוא ההורה הגנטי; האם נטולת זיקה ביולוגית.
למרות זאת, הקטין גדל בפועל עם שני ההורים מאז לידתו.

היועמ"ש — באמצעות עו"ד חגית מזרחי — הסתמך על תסקירים קשים: עיכוב התפתחותי של הקטין, התנגדות לקבלת הדרכות טיפוליות, עימותים עם גורמי רווחה, ואפילו המלצה מאוחרת להכיר בו כקטין נזקק.

מאידך, האפוטרופוס לדין הדגישה כי הקטין מחובר לשני הוריו, חיוני, מטופל ומזהה אותם כעוגן היחיד בחייו.

עמדת המדינה: "צו הורות הוא צו מכונן – ולכן חובה לבחון מסוגלות הורית"

לטענת המדינה, צו הורות פסיקתי אינו משקף מצב קיים אלא יוצר אותו. לכן, לטענתה, בית המשפט חייב לבדוק האם האדם שמבקש הכרה כהורה מסוגל לשאת באחריות ההורית, בדיוק כפי שנעשה באימוץ.

הכרעת ההרכב: המדינה אינה מסננת הורים — זהו תפקידם של הליכי חוק הנוער

הרכב השופטים פלאוט, ויצמן וגרדשטיין פפקין דחה באופן חד-משמעי את עמדת המערערת:

• צו הורות פסיקתי אינו "פרס" על הורות טובה, ולא כלי להערכת איכות ההורות.

• שאלת התפקוד ההורי — גם כאשר קיימים קשיים — מטופלת במסגרות אחרות, כגון הליכים לפי חוק הנוער.

• אין מקום להפוך הליך משפטי שמטרתו למסד הורות שנוצרה מתוך בחירה לכזה שבוחן מסוגלות הורית בדיעבד.

והנה הציטוט המשמעותי מפסק הדין, שלא הופיע בכתבה המקורית:

"עניינו של צו ההורות הפסיקתי במתן גושפנקא לסיפור שהחל כבר להיכתב עם ייזום ההורות והוצאתה לפועל – אלמלא בני הזוג לא היה הילד בא לעולם… אנו מבקשים לדעת שיזום ההורות היה תקין."

                                             ובהמשך מדגישים השופטים:

"איננו בוחנים את יכולותיו ההוריות של הזוג… אין מדובר בהליך אימוץ בו אנו שוקלים האם ראוי להעביר את הילד למשפחה אחרת."

המשמעויות: נקודת המוצא היא ההולדה, לא התפקוד שלאחריה

פסק הדין מהווה הצהרה משפטית רחבה:

1. הורות פסיקתית מתבססת על כוונה משותפת ועל תקינות הליך הפונדקאות — לא על איכות ההורות.

2. תסקירים חמורים אינם שוללים כשלעצמם את כינון ההורות.

3. בעיות הוריות מטופלות במסגרת חוק הנוער — לא בשער הכניסה למעמד ההורה.

4. ההורות מוכרעת ברגע יצירתה, והמדינה אינה רשאית לשוב ולפתוח את השאלה.

סיום: זהות הילד מעוגנת בסיפור שהביא אותו לעולם

בית המשפט  בתוצאתו הסופית דחה את הערעור, והשאיר על כנו את צו ההורות הפסיקתי לאם.
המסר ברור:
הורות אינה פרס למי שמטפל "טוב מספיק", אלא מעמד משפטי שמושתת על מקור ההולדה ועל בחירת ההורים לגדל ילד — גם אם ההורות עצמה אינה מושלמת.