הרקע לפרשה
האם ערערה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, אשר אישר את החלטת בית המשפט לענייני משפחה להתיר את הגירת הקטין לסינגפור עם אביו. שתי הערכאות דחו את טענותיה של האם, תוך הדגשה כי חוות דעת המומחה שמונה על־ידי בית המשפט קבעה כי טובת הילד היא לעבור להתגורר עם אביו בחו"ל, בשים לב לנסיבות המשפחתיות ולרצון שהביע הקטין עצמו.
נימוקי בית המשפט העליון
השופטת וילנר הדגישה כי מדובר בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי", הליך שבו בית המשפט העליון נוטה להתערב רק במקרים חריגים שבהם מתעוררת שאלה עקרונית או קיים חשש ממשי לעיוות דין. לדבריה, הבקשה אינה נמנית עם אותם מקרים חריגים, שכן עניינה נסוב על נסיבות פרטניות שנדונו כבר בשתי ערכאות.
עם זאת, השופטת הביעה אמפתיה למבקשת, וציינה כי מדובר בהחלטה קשה מנקודת מבטה של אם המטפלת בבנה במסירות ובאהבה. אולם, הדגישה וילנר, “המבחן המנחה בתיקי הגירה הוא טובת הילד, ולא נוחותו של ההורה”.
טובת הילד – גם לפי רצונו
בית המשפט עמד על כך שהחלטות הערכאות הקודמות התבססו על חוות דעת מקצועית, לפיה טובת הילד היא להתגורר עם אביו בסינגפור. עוד צוין כי בשיחה ישירה עם השופט, הביע הקטין עצמו רצון כן וברור לחיות עם אביו, וכי לרצונו ניתן משקל ממשי בהתחשב בגילו ובבגרותו.
ביקורים ופיקוח
בהחלטה נמסר כי לשם שמירה על הקשר עם האם, נקבע שהילד יבקר בישראל שלוש פעמים בשנה, כאשר ביקור הקיץ יימשך שלושה שבועות. בנוסף, האב אשר מיוצג ע"י עורך הדין שי שמחיוב יישא בעלויות טיסות האם לסינגפור פעמיים בשנה, ושירותי הרווחה יעקבו אחר מצבו של הקטין ויערכו בדיקה מעמיקה בתום השנתיים.
סיום ההליך
השופטת וילנר דחתה את הבקשה בהתאם לתקנה 148(א) לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), וקבעה כי ממילא מתייתר הצורך בדיון בבקשה לעיכוב ביצוע.
