"מאמי אל תגידי שזה אבא, אל תצלמי את זה" — כך, לדברי אם לשתי ילדות, אמרה לה אחת מבנותיה בזמן שציירה ציור. האמירה והציור עמדו במרכז בקשה לצו הגנה שהגישה נגד האב, לצד טענות נוספות שעוררו אצלה חשש לפגיעה מינית בילדות. בעקבות הבקשה נאסר תחילה על האב לפגוש את בנותיו. אלא שלאחר חקירת ילדים וקבלת תסקירי רווחה, קבע בית המשפט כי התשתית שהוצגה אינה מצדיקה את המשך הרחקתו.
השופטת סגלית אופק מבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב־יפו דחתה את הבקשה והורתה להחזיר לאלתר את זמני השהות הקודמים, שכללו לינות בבית האב. לצד הצורך לברר ברצינות כל חשד לפגיעה בילדים, הדגישה את המחיר הרגשי של הגבלת הקשר עם הורה כאשר החשדות אינם זוכים לתמיכה ראייתית.
ההליך התנהל על רקע סכסוך מתמשך בין הורים לשתי ילדות, בנות שש ושלוש. לאחר פרידתם נותק הקשר בין האב לבנותיו למשך חודשים, וחודש בסיוע בית המשפט. בהמשך התקיימו זמני שהות שכללו לינות פעמיים באמצע השבוע ובכל סוף שבוע שני.
ביולי 2026 פנתה האם לבית המשפט בבקשה לצו הגנה. לטענתה, התנהגות הילדות ואמירותיהן הצביעו על חשש המחייב התערבות מיידית.
הציור והאמירות שהדליקו נורה אדומה
האם טענה כי אחת הילדות התנגדה בחריפות ללכת לאביה, ואף ברחה לפינת הבית כשנדרשה לצאת אליו. לדבריה, הילדה אמרה: "למה אני צריכה ללכת אליו? אני לא רוצה ללכת אני מפחדת".
לכך הצטרף הציור. האם סיפרה שהציגה אותו לפסיכולוגית בבית הספר שבו היא עובדת, וזו הפנתה אותה למשטרה ולמוקד הרווחה לאחר שסברה כי הוא מדאיג. עוד טענה כי בתה הצעירה התלוננה על כאבים באזור החיתול לאחר שהות אצל האב, וכי התעוררו תלונות הנוגעות לאופן לבושו בבית. האם קשרה את חששותיה גם להתנהגות שלטענתה חוותה מצדו במהלך חייהם המשותפים.
על יסוד הטענות ניתן במעמד האם בלבד צו הגנה, שאסר על האב להיכנס לדירה שבה התגוררה עם הילדות וכן לפגוש את בנותיו.
האב הכחיש כל פגיעה. לטענתו, הבקשה הייתה חלק מניסיון להרחיק אותו מבנותיו ולפגוע במעמדו כאביהן. בא כוחו טען לניכור הורי ולמסרים שליליים המועברים לילדות. מנגד, באת כוח האם טענה כי הצטברות הסימנים והתנהגות הילדות מחייבות להתייחס ברצינות לאפשרות של פגיעה.
אחת השאלות שעלו נגעה להתנהלות האם לפני הגשת הבקשה: במשך קרוב לשלושה שבועות המשיכו הילדות לשהות אצל האב, לרבות לינות, אף שלדבריה כבר חששה מפגיעה. הפער הזה קיבל בהמשך משקל בהכרעה.
הבירור המקצועי שינה את התמונה
בית המשפט נקט תחילה זהירות והכפיף את המפגשים לבירור ולהנחיות מקצועיות. בהמשך המליצו שירותי הרווחה על מפגשים פעמיים בשבוע, למשך שעתיים בכל פעם, בליווי אמו של האב.
האם ביקשה להפסיק את המפגשים עד להשלמת הבירור, ולחלופין להעבירם למרכז קשר ובפיקוח. בקשתה נדחתה, וכך גם בקשת רשות ערעור שהגישה לבית המשפט המחוזי.
לאחר שנערכה חקירת ילדים הוגש, ב־3 בספטמבר, תסקיר שהמליץ להחזיר את זמני השהות למתכונתם הקודמת. שירותי הרווחה המליצו גם שהאב יאסוף את הילדות ממסגרות החינוך, כדי להפחית את החיכוך בין ההורים ואת חשיפת הבנות לקונפליקט.
בהכרעתה עמדה השופטת על הפער שבין החששות שהועלו לבין תוצאות הבירור: "הבדיקה שנערכה על ידי גורם מקצועי מוסמך (חוקר ילדים) הגיעה למסקנה השומטת את הבסיס מתחת לטענה".
השופטת הזכירה כי חששות דומים הועלו בעבר. בתסקיר קודם תואר ניסיון לברר עם האם מה עומד מאחוריהם, ולפי המצוטט בו השיבה: "אני לא אומרת שהוא פגע, אבל תבדקו את זה". עוד צוין כי תלונה קודמת שהגישה במשטרה בנובמבר 2025 נסגרה בעילה של היעדר עבירה פלילית.
במקביל, אבחון מסוגלות הורית שעליו הורה בית המשפט טרם בוצע משום ששכר המומחה לא הוסדר. במסגרת האבחון הונחה המומחה לשקול גם צורך בהערכה פסיכיאטרית ובהערכת מסוכנות.
"לא שוכנעתי כי המבקשת הרימה את נטל ההוכחה"
השופטת הבהירה כי הגנה על ילדים מחייבת קשב לכל טענה לפגיעה, לצד שמירה על זכותם לקשר מיטיב, רציף ומשמעותי עם שני הוריהם. במקרה זה קבעה כי לא הוצגה התשתית הנדרשת להמשך ההגבלות.
"בהעדר תמיכה ראייתית אובייקטיבית", כתבה, וכאשר האב אף לא זומן לחקירה במשטרה והתיק נגנז, "לא שוכנעתי כי המבקשת הרימה את נטל ההוכחה הרובץ לפתחה".
השופטת התייחסה גם לכך שהאם אפשרה את המשך זמני השהות לפני פנייתה לבית המשפט. אף שלדבריה חששה מאוד מפגיעה, חלפו שלושה שבועות עד שהגישה את הבקשה, ובאותה תקופה התקיימו מפגשים בין האב לבנותיו.
לצד בחינת החשדות בחנה השופטת את הנזק שבהמשך המצב שנוצר בעקבות הצו. היא קבעה כי מדובר ב**"נזק וודאי לקטינות"**, המצויות ממילא בקונפליקט רגשי משמעותי. בנסיבות אלה, קבעה, טובתן מחייבת להשיב לאלתר את זמני השהות בבית האב.
הבקשה נדחתה, האם לא חויבה בהוצאות
בית המשפט דחה את הבקשה לצו הגנה והחזיר על כנם את זמני השהות הקודמים, לרבות הלינות.
עם זאת, דחיית הבקשה לא לוותה בקביעה כי האם בדתה את חששותיה. השופטת נמנעה מלחייב אותה בהוצאות והסבירה: "לא בלי התלבטות, אניח כי דאגתה של המבקשת הינה כנה ורצונה אכן היה לברר את החשדות המקננים בקרבה". היא הוסיפה כי ההימנעות מחיוב נועדה גם שלא להסלים את הסכסוך.
בסיום הפנתה השופטת מסר לשני ההורים: עירוב הילדות בסכסוך וחשיפתן אליו פוגעים בהן, בהתפתחותן הרגשית ובקשר שלהן עם הוריהן.
