מאת: גילי פוגל
השופט אריאל ברנגר מבית משפט השלום ברחובות דן בתביעת לשון הרע שהגיש אב, לאחר הליך גירושים טעון, נגד פסיכולוגית שטיפלה בגרושתו. לטענתו, הפסיכולוגית העבירה לעובדת סוציאלית בבני ברק מסמך שכלל קביעות חריפות אודותיו – מבלי שפגשה אותו, מבלי שבדקה את טענותיה, ותוך השפעה ממשית על תסקיר רווחה שעסק בהסדרי השהות ובקשריו עם ילדיו.
בפסק הדין עמד ברגנר על כך שהמסמך לא היה חוות דעת ניטרלית גרידא, אלא נכתב והועבר במסגרת הליך רשמי, באופן שהקנה לו משקל מקצועי והשפעה בפועל על גורמי הרווחה שבחנו את מצבו ההורי של האב. נקבע כי עצם העברת הדברים – גם אם לא צורפו כראיה פורמלית – השפיעה על אופן בחינת הקשר המשפחתי ועל הערכת המסוכנות באותה עת.
במסמך שיוחס לנתבעת נכללו ניסוחים קשים במיוחד. בין היתר נכתב כי האב "ניצל את תמימותה ואת טוב־ליבה" של גרושתו ודרש "דרישות מאוד גסות ובלתי מתקבלות על הדעת". בהמשך הופיעה קביעה חמורה אף יותר, שלפיה מדובר בגבר "שאינו אמין ואינו אחראי לגדל את בנו, ואפילו מסוכן מבחינת מוגנות ומבחינה רוחנית ורגשית". האב טען כי אמירות אלה הוצגו כעובדות, ללא בסיס עובדתי, והכתימו את דמותו ההורית בתוך הליך שבו כל מילה עלולה לחרוץ גורלות.
הפסיכולוגית מצדה טענה כי פעלה לבקשת עובדת סוציאלית, וכי הדברים נשענו על התרשמותה מדברי האם. עוד ציינה כי בתסקיר עצמו נכתב שהאם הבינה בדיעבד כי חיה ב"נישואים טראומתיים ואלימים", וכן כי בהמשך נקבעה "מסוכנות נמוכה" לאחר בדיקה מקצועית נוספת. אלא שבית המשפט קבע כי אין בכך כדי לרפא את הפגם הראשוני: העברת קביעות כה קשות, ללא בדיקה עצמאית של האב וללא סייגים ברורים, חורגת מגדר זהירות מקצועית סבירה.
המשמעות הרחבה: כוחם – ואחריותם – של גורמי המקצוע
מעבר לפיצוי הכספי שנפסק (27 אלף שקל, בתוספת 13 אלף שקל הוצאות ושכר טרחה), פסק הדין נושא עמו מסר חד לכל העוסקים במלאכת האבחון והטיפול בהליכי גירושים. חוות דעת, מכתב מקצועי או "התרשמות" אינם מסמכים ניטרליים; הם עלולים להפוך לכלי מכריע בעיצוב תסקירים, בקביעת הסדרי שהות ובבניית נרטיב הורי שיש לו השלכות ארוכות טווח על ילדים והוריהם.
בית המשפט הבהיר כי השפה שבה משתמש גורם מקצועי, המעמד שמוענק לדבריו, והקשר שבו הם נמסרים – כולם יוצרים אחריות מוגברת. כאשר הדברים מציגים הורה כבלתי אמין או מסוכן, ללא בדיקה ישירה וללא ביסוס, הם עלולים לפגוע לא רק בשמו הטוב אלא גם בזכותו לקשר הוגן עם ילדיו.
קו אדום בהליכי משפחה
בסיכומו של דבר נקבע כי "המילים והמונחים שבהם השתמשה הנתבעת מציגים את התובע באור שלילי שיש בו כדי לעשותו למטרה לשנאה, לבוז או לעג", ומשכך מדובר בלשון הרע. פסק הדין משמש תזכורת ברורה: בהליכי משפחה – אולי יותר מבכל תחום אחר – נדרשת מגורמי המקצוע זהירות כפולה, איזון, ובדיקה קפדנית, שכן כל חריגה עלולה להעמיק סכסוך, להסלים מאבק, ולפגוע במי שנמצאים במרכזו – הילדים.
