בית המשפט המחוזי בתל אביב שרטט מחדש את גבולות הגזרה שבין בית המשפט לנוער לבין בית המשפט לענייני משפחה, וקיבל ערעור שהגישה אם לקטינה בת 6 שהוכרזה כנזקקת. פסק הדין, שניתן על ידי השופטת תמר סנונית פורר, ביטל החלטה של בית המשפט לנוער אשר הרחיבה את זמני השהות של האב עם בתו, לאחר שנקבע כי הערכאה שדנה בתיק חרגה מסמכותה.
הרקע למחלוקת החל בהליך נזקקות שהתנהל בעניינה של הקטינה. במסגרת ההליך קבע בית המשפט לנוער כי יש להרחיב את המפגשים בין האב לבתו לארבעה מפגשים שבועיים בני ארבע שעות כל אחד. אלא שבמקביל כבר התנהלה בבית המשפט לענייני משפחה תביעה שעסקה בדיוק באותה סוגיה – זמני השהות שבין האב לקטינה.
האם, באמצעות עורכות הדין רחל פוקס מור ולירז יפה, ערערה על ההחלטה וטענה כי בית המשפט לנוער אינו מוסמך להכריע במחלוקת הנוגעת להסדרי שהות כאשר קיימת תביעה תלויה ועומדת בבית המשפט למשפחה. לעמדתה הצטרפו גם היועצת המשפטית של משרד הרווחה והאפוטרופוסית לדין שמונתה לקטינה. מנגד התנגד האב לערעור, אך במהלך הדיון במחוזי חזר בו מהתנגדותו.
השופטת סנונית פורר קבעה כי הפסיקה לאורך השנים יצרה הבחנה ברורה בין סמכויותיהן של הערכאות השונות. לדבריה, הליך נזקקות אינו מקנה לבית המשפט לנוער סמכות להכריע במחלוקות הוריות הנוגעות למשמורת או להסדרי שהות כאשר אלה נדונות בבית המשפט למשפחה.
" בית המשפט לנוער אינו מוסמך להכריע במחלוקת הנוגעת להסדרי שהות כאשר קיימת תביעה תלויה ועומדת בבית המשפט למשפחה."
עורכות הדין- מימין – רחל פוקס מור משמאל- ולירז יפה
(צילום: פייסבוק)
בפסק הדין הדגישה השופטת כי: "בית המשפט לנוער הקפיד מראשית הליך הנזקקות שלא לקבוע הוראות לגבי זמני השהות בשל ההליך בבית המשפט לענייני משפחה", אך בהמשך חרג מעיקרון זה כאשר הורה על הרחבתם.
בהמשך הוסיפה כי: "הסמכות לקביעת זמני שהות בין בית המשפט לענייני משפחה לבית המשפט לנוער – עיקר הדיון בערעור נסוב סביב השאלה האם בית המשפט לנוער מוסמך לקבוע הרחבת זמני שהות במסגרת דרכי טיפול". תשובתה לשאלה זו הייתה שלילית.
השופטת אף הזהירה מפני מצב שבו שתי ערכאות דנות באותו עניין במקביל וקבעה כי יש להקפיד על חלוקת סמכויות ברורה כדי למנוע הכרעות סותרות ובזבוז משאבים שיפוטיים. לדבריה, כאשר כבר מתנהל הליך בבית המשפט למשפחה, אין מקום שבית המשפט לנוער יכריע באותה מחלוקת במסגרת תיק הנזקקות.
באחד הקטעים המרכזיים בפסק הדין קבעה השופטת: "קבלת הערעור לגבי קביעת בית המשפט לנוער בעניין זמני השהות אינה קשורה לתוכן ההחלטה אלא אך ורק בשאלת הסמכות". בכך הבהירה כי אין בפסק הדין הבעת עמדה לגבי היקף הקשר הראוי בין האב לבתו, אלא רק הכרעה בשאלה מי הערכאה המוסמכת לדון בכך.
בסופו של דבר בוטלה החלטת בית המשפט לנוער בדבר הרחבת זמני השהות, והתיק שב לעסוק במסגרת ההליך המתנהל בבית המשפט לענייני משפחה. השופטת נמנעה מלחייב את האב בהוצאות, בין היתר בשל הסכמתו לחזור בו מהתנגדותו לערעור במהלך הדיון.
פסק הדין משמש תזכורת נוספת לכך שגם כאשר טובת הקטין עומדת במרכז ההליך, שאלת הסמכות אינה עניין טכני בלבד. מבחינת המחוזי, לכל ערכאה יש תחום אחריות מוגדר, וכאשר הליך משמורת וזמני שהות כבר מתברר בבית המשפט למשפחה – בית המשפט לנוער אינו רשאי להיכנס לנעליו.
