האם מכוח היחסים הרכושיים המצויים בין בני זוג זכאית אלמנה באופן ישיר לקבל את כספי הביטוח מסוג ריסק סוגייה מעניינת עם הכרעה ברורה- פסק דין של השופטת ענת הלר כריש

ברכישת ביטוח החיים מוטבי הפוליסה נרשמו כל הצדדים המצויים בהליך המשפטי שפסק דינו מובא כאן (קח אותי למקור) קרוביו של הגבר ששם קץ לחייו מעבר לרכישה מציין הגבר כי קיימת צוואה בה מפורט אופן החלוקה אליה הוא חפץ שמעיקריה עולה

שבת המנוח תקבל את כל העיזבון, לרבות זכויות מכוח ביטוחי חיים, למעט החלקים שציווה המנוח לאחרים. המנוח פרט בצוואה הוראות בנוגע לאופן ועיתוי חלוקת כספים לבתו תוך שהורה על מינוי אחותו כמנהלת עיזבון. לתובעת ציווה מתוך ביטוח החיים סך של 100,000 ₪. אם מסיבה כלשהי יהיה ביטוח החיים בסכום כולל נמוך מכך, תקבל התובעת 2% מכספי ביטוח החיים. כך ציין
המטלטלין של דירת המגורים תחולק בין האשה , הבת והנתבעת 4 בחלקים שווים, פרט לאוסף הספרים, התמונות והפריטים אותם ציווה המנוח לביתו בלבד ומעבר לזאת ישנה ומונה שציווה המנוח לחברו. הנתבעת 4 תקבל מתוך ביטוח החיים סך של 350,000 ₪. אם מסיבה כלשהי יהיה ביטוח החיים בסכום כולל נמוך מכך, תקבל הנתבעת 4 7% מכספי ביטוח החיים. המנוח נימק הוראה זו בצוואה בכך שהנתבעת 4 "גידלה לבדה את בתי למופת והערכתי על כך נתונה לה" בהחלט תמורה נאה והערכה רבה רכש לה .
בנוסף כתב המנוח בצוואה:
"למען הסר ספק הנני מוצא לנכון להבהיר לאשתי ולבתה — היקרות לי מאוד כי החלטתי לצוות לאשתי את הסכומים הנקובים לעיל והמטלטלין להלן ולביתה הנני מצווה את תכולת חדרה בביתי במלואה, מבחירה מלאה ובידיעה כי בחיי השקעתי את כל מרצי וכספי בהן והנני מבקש מהן להבין כי מלוא אהבתי נתונה להן"
בפסק הדין מפורטים הסכומים המדויקים והרכוש אותו ציווה לפי פירוט קפדני מחשבתי כך נראה אך תביעת האשה התבססה על טענת מרקם היחסים והאיזון שבו צריך להתבצע אופן החלוקה בהתאם לחוק יחסי ממון ופחות ולאופן הרישומי שלו שבעבר לא ייחסה חשיבות עוד היא העלתה את הטיפול בו לאורך השנים ואת תפקידה כמפרנסת לאחר הפסדי כספים רבים שלו השופטת ענת הלר כריש מבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב שדנה את המקרה בחנה לעומק את השאלה האם לשייך את הביטוח כחלק מהעיזבון כפי שתבעה האשה . שבסיכום פסק הדין כתבה כריש:
"התובעת הפנתה עוד אל שורת פסקי דין בהם עסקו בתי המשפט במלאכת פרשנות הוראות המוטבים בביטוחי החיים תוך התחקות אחר כוונת המנוח בכל מקרה ומקרה. במקרה שלפניי, לא ניתן לקבל טענה לפיה המנוח התכוון לתת לתובעת מחצית מכספי ביטוח החיים, וזאת משלא הוצגה ולו ראשית ראייה אשר יכולה לתמוך במסקנה שכזו. להיפך, הראיות מלמדות באופן ברור כי כוונת המנוח הייתה להעניק לתובעת 100,000 ₪ ולא מעבר לכך. זאת לנוכח הוראותיו המפורשות של המנוח בצוואתו אשר נערכה כחצי בלבד שנה לפני פטירתו, אותן אף נימק גם בצוואה עצמה וגם במכתב נפרד שכתב כאמור. שוב יוזכר כי התובעת ויתרה על קיום הליך הוכחות וגם בעניין זה מדובר בטענה עובדתית אשר לא הוכחה."
ובסופה הגיעה ההכרעה לדחיית התביעה והטלת הוצאות על ההליך ע"ס 20.000 ₪