נקודת המפגש בין הדין העברי לאזרחי במקרה נדיר שבנדירים – פסק דין לפנתיאון מבית מדרשו של בית המשפט המחוזי בלוד

ריבוי מקרים מתקיימים כעת באי כיבוד ערכאות . חלקם אף פורסמו כאן בעיקר לאור הבג"ץ שעדיין עומד וממתין לפסיקה בנושא סמכותו של בית הדין לדון במזונות ילדים כאשר אין הסכמת שני הצדדים. יש שיאמרו שמקרה זה סוגר הלכה למעשה את חובו של בית המשפט האזרחי לעניין כיבוד הערכאות המוכר .מקרה נדיר בו נאלצים הרכב שופטים מבית המשפט המחוזי להעמיק בנושא כיבוד הערכאות . לאחר שקיים מבחן לדון את המקרה עפ"י הדין העברי . לא לפני שיש צורך לבחון באם בכלל ניתן ובאילו נסיבות. המקרה שהובא לפתחו של בית המשפט המחוזי בלוד מתייחס לזוג אשר כבר קיבל תוקף של פסק דין אך קיום טקס הגט התעכב ככל הנראה בשל אסטרטגיה משפטית אותה בחרה האשה לנקוט לצרכי המדור ופירוק השיתוף והגישה תביעה לשלום בית שנדחתה אפילו ע"י בית הדין הרבני הגדול בשל חוסר כנותה כי מדובר בשלום בית עבור הבית ותו לא. פרטי המקרה מסתבכים יותר כאשר באופן מצער ומפתיע נהרג הגבר בתאונת דרכים . טרגדיה זו גוררת את האשה לתבוע מזונות ואת הכתובה מן העיזבון. בצל המקרה ישנה צוואה אותה ערך הגבר לטובת אחותו בה הוא מדיר את אשתו וילדיו וע"כ עיקר המחלוקת נסובה סביב הכתובה אותה תובעת האשה מן העיזבון .
את רוב פסק הדין החולש על 30 עמודים כתב השופט צבי וייצמן ואל דעתו הצטרפו יתר חברי ההרכב השופטת ורדה פלאוט וצביה גרדשטיין פפקין. תענוג רצוף לקרוא את פסק הדין בעיקר לחובבי המשפט העברי . טרם כניסתו של וייצמן לעובי הקורה נאלץ בית המשפט לבחון האם הדין יינתן מהמשפט העברי או מהמשפט האזרחי בשל הכתובה שעיקר פסק הדין נסוב מסביבה . אין חולק כי מבחן הכתובה משתייכת למשפט העברי כך שיש צורך לבחון את כלל ההיבטים סביבה בערכאה הדיונית של המקרה אותה דנה השופטת מירה רום פלאי מבית המשפט לענייני משפחה בראשל"צ ניתן פסק דין המקבל באופן חלקי את תביעת השימוש אותו הגיש הגבר בו התייחסה פלאי לזמן הממושך בין עזיבת הגבר את הבית אל מול הגשת התביעה ופסקה בהתאם לטענת הכתובה מן העיזבון פירטה את אשר נכתב בה וכעולהם שם מדובר על סכום של 200 זוזי ותוספת כתובה ע"ס 1.800.000 ₪ . חוסר תום ליבה של האשה ציינה פלאי הוא שהוביל את הדרך להכרעתה כי את תביעת הכתובה הגישה האשה רק לאחר מותו של הגבר. מאחר וידע כי לא זכאית לה וע"כ אין צורך לדון כלל לגבי גובה הסכום אשר נכתב בה. הניסוח המדויק בו השתמשה פלאי בבואה להגדיר את התנהגותה עסק ב "שב ואל תעשה " אך הלכה למעשה האשה עשתה לאחר ציון ה30 של הגבר ( שלושים יום ממותו). כך גם לגבי המזונות אשר חושבו על יתרת הזמן הנדרשת מרגע הפיכתו לבוגר .

טענותיה המרכזיות של האשה שיוצגה ע"י עורכי הדין אורי צפת ועורכת הדין והטוענת הרבנית שרה מרקובויץ :
יש צורך להתייחס לכתובה כמסמך משפטי ולקיימו ככתבו וכשלונו הן מן הדין והן מן הצדק ציינו לאשה לא ניתנה אפשרות לרכוש את מחצית בית הצדדים מאחר ולא ציווה עבורה או עבור ילדיו פרוטה מעיזבונו . לא מן הדין העברי ולא בזכאותה לכתובה מכוח דיני הירושה ניתן לדון בכלל בזכאותה של האשה לכתובה לבטח לא להפחית מן הסכום הנכתב בה . את עיקר טענותיה של האשה העלו עורכי הדין מיחסי הממון מאחר ומדובר בזמן גירושין. וכוח החוק נבחנת ע"י בית משפט אזרחי עוד ציינו כי ניתן להשליך את סכום הכתובה כחובות מן העיזבון לבטח כי לא ניתן לאמוד את דעתו של חתן בזמן שלאחר מותו. טענתה המרכזית של האשה כפי שהעלו עורכי הדין שמחד גיסא לא ניתן לעמוד על אומד דעתו של הגבר בזמן עריכת הכתובה ואידך גיסא קובע הוא בכלל כי מדובר בסכום מוגזם . עוד דגש העלו כי פסק הדין שניתן ע"י מירה רום פלאי הסתמך על פסק דין אחד שניתן בבית הדין הרבני הגדול אל מולו קיימים פסקי דין רבים אשר נפסקו אחרת ובניגוד לעמדה זו. גם לאור העובדה כי ילדיו של המנוח גרו בדירה דמי השימוש אשר נפסקו גם הם טעות אשר עשה בית המשפט של הערכאה הדיונית.

טענותיה המרכזיות של אחות המנוח שיוצגה ע"י ב"כ עורכי הדין אווה שטיינמץ ,דרור דיין ושירה רביד ממשרד עורכי הדין א.אלטו קליין שטיינמץ:
על בית המשפט יש להחיל במקרה הנוכחי את הדין העברי כפי שהובהר בפסיקה ובניגוד לטענת האשה שכן הוא אף מאפשר ועומד על קציבתה של כתובה מוגזמת . ללא כל צורך להתייחס אם מדובר בגירושין או פטירה במועד תשלומה . תמוהה טענות האשה כי לא קיימת סמכות להתערב בסכום הכתובה או לביטולה אם כך הדבר מדוע כלל יש לדון בהליך כתובה מן העיזבון?
טענת הכתובה לא נטענה כלל בהליך הגירושין הפרוש על ציר זמן של שנים מהמשפט העברי כלל אין חלק לאשה ברכוש וע"כ נפסקת הכתובה במקרה שכאן מחצית מן הדירה רשו מה ע"ש של האשה כך שלמעשה מנסה האשה להחזיק בחבל בשתי קצוותיו . גם את הזכות לדון בכתובה וגם לא לקבל את חובות השלכותיה. ולהנות מפירותיה בלבד .מסמך הכתובה הינו מסמך דתי הדישו עורכי הדין בכתבי הטענות וע"כ יש להתייחס אליו בהתאם 28 דורות מחזיקים תקנותיה וראוי שימשיכו להחזיק עוד דורות רבים. לגבי דמי השימוש אשר חושבו בערכאה הדיונית ציינו נפסקו הם בהתאם למקרה ובאופן הוגן כך שלא באמת יש להתערב בחישובם.
ההכרעה:
בפסק דין מנומק כיאה למשפט העברי פסק ויצמן מבית המשפט המחוזי בלוד לאחר הסבר מעמיק על כתובה מהי, חשיבותה, מקורותיה ובהתבססו על הדין העברי תוך שהוא מציין את המקורות עליהם הסתמך בפסיקה מצא לנכון שעבור דמי השימוש אין להתערב בפסיקתה של מירה רום פלאי לאחר שזו פסקה על החיוב אך לנושא הסכום לאור העובדה כי גם ילדיו גרו בדירה יש לקבל כחלק מהטענה וע"כ תביעת המנוח למדור תופחת לשמינית מדמי השימוש הראויים כך שהסכום מופחת ומגיע ל 20.075 ₪ אותם תיאלץ האשה לשלם.
ולעיקר התביעה וחלקו הארי של הערעור דחה ויצמן את הערעור והשאיר את פסיקתה של פלאי כי תביעת העיזבון מן הכתובה תידחה.
תוצאה בהחלט משביעת רצון לאחות המנוח ולעורכי דינה עורכי הדין אווה שטיינמץ ,דרור דיין ושירה רביד ממשרד עורכי הדין א.אלטו קליין שטיינמץ
אל דעתו של ויצמן הצטרפו גם יתר חברי ההרכב
השופטת ורדה פלאוט :

הנני מסכימה לתוצאה אליה הגיע חברי כב' השופט צבי ויצמן בפסק דינו המלומד.

השופטת צביה גרדשטיין פפקין:

אני מסכימה לפסק דינו המעמיק של חברי כבוד השופט ויצמן אוסיף רק, שלטעמי, מוקשית עד מאוד טענת המערערת לפיה מצד אחד, על בית משפט ליתן למערערת כתובתה במלואה, כתובה שמקורה בדין העברי ובהתאם לדין הדתי, כתובה שחתימה עליה היא בגדר חובה על כל בני הזוג הבאים בקשרי הנישואין לפי דת משה בישראל, אך בד-בבד, מצד האחר – אסור, כך נטען, לבית המשפט האזרחי להתערב בסכום הכתובה, התערבות שנעשית כל העת בבית הדין הרבני, מקום בו הסכום הנקוב בכתובה הוא מוגזם ואינו סביר.
הזכויות של המערערת לכתובתה שאובות מן הדין העברי-הדתי, ומכך, גם הגבלת אותן זכויות שאובות מאותו הדין. ככל שההליך עומד לפני בית המשפט האזרחי, הרי שההחלטה כמו גם הפרשנות של אותן זכויות נסמכות על החוק הישראלי )בין אם חוק הירושה חוק יחסי ממון חוק החוזים ועוד( כמו גם מן הדין הדתי. לאור האמור ומהטעמים שפורטו בפסק דינו של כב' השופט ויצמן, אני מצטרפת לקביעותיו ולתוצאת פסק דינו.

הרכב השופטים
צילום: אתר הרשות השופטת

תגובות ב"כ הצדדים:
עורכת הדין והטוענת הרבנית שרה מרקוביץ: " פסק הדין שגוי מתחילתו ועד סופו ואתם מוזמנים לקרוא את פסק הדין שיינתן בבית המשפט העליון בקרוב.

עורכת הדין אווה שטיינמץ: ״זליגתו של הדין העיברי אל המשפט האזרחי, הוא תהליך שבמהותו מטריד רבים מאיתנו בתקופה הזו והוא צריך להשתנות דרמטית בחקיקה ראשית. אך בהינתן המצב לעת עתה עם חוסר הוודאות המשפטית והפערים הקיימים עדיין בין הכרעות של בתי הדין הרבניים בעניינים מקבילים לבתי המשפט האזרחיים לענייני משפחה, דווקא שיקול הדעת והשכל הישר והקריאה שבפסק דין מנחה זה לאחדות וודאות שיפוטית וצמצום הפערים יכולים אולי ייצר תהליך בריא שיביא לוודאות המשפטית הכל כך חשובה ודרושה בדיני המשפחה בישראל. לא יכולתי להעלות בדעתי בנסיבות התיק הזה תוצאה צודקת אחרת ושמחנו מאוד שהצדק יצא לאור"