הרקע בו דן השופט רן ארנון מתייחס למסגרת קיום צוואה משנת 1999 על זכויות בנחלה של מס' אחים ואחיין נוסף ולאחר התקשרות הסכם מכר בין היורשים לאחת היורשות של מכירה לאחת היורשות הגישו האחים כנגד אחותם אשר רכשה את הזכויות בקשה ל צו מניעה האוסר על האחות לבצע כל פעולה או דיספוזיציה במשק עד למתן פסק דין סופי, וצו ניתן לאחר עיון בבקשת התובעים. התביעה לביטול הסכם המכר הוגשה ביוםב2022 עוד באותה השנה הגישה האחות תביעה שמנגד .
טענות התביעה:
דין ההסכם להתבטל. הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי הסכם המכר מחייב וכי יש לאוכפו. משנת 2018 התנהל מו"מ בין הצדדים שמטרתו רכישת חלקם של שאר היורשים במשק על ידי האחות . ואף נפתחה קבוצת וואטצאפ משפחתית ע"י האחיינית . פגישה שנערכה במשרד עורכי דין בה חתמו על מסמכים על בסיס אמון וכי לא הבינו כי המסמכים הם למעשה הסכם מכר. זאת מבלי לקבל ייעוץ משפטי מגורם מקצועי . תוכן ההסכם לא הוסב להם והם נטו לחשוב כי מדובר בקבלת אישור עקרוני לצרכי משכנתא. האחות הנתבעת שהייתה " הרוח החיה " כך כינו האחים את האחות עורכת דין עם השכלה משפטית וההחתמה בוצעה ע"מ לעשוק את האחים בשיתוף פעולה עם האם.מתן העזרה שחשבו בלקיחת המשכנתא באה כנגדם ואף העלו תהיות בנוגע לדיווחי המס השונים בגין העסקה אף האחות טוענת כי ההסכם הראשוני בהחתמת המסמכים הוא הסכם המכר העיקרי. נטייתם לחשוב כי מדובר בהשלמת חובות שיצר המשק ולצורך כך מדובר במשכנתא ולו ידעו כי מדובר בהסכם מכר כלל לא היו חותמים. מבחן התוצאה ציינו האחים הם נשארים בלי שקל שנים שיש מו"מ המתנהל בין האחים בחלוקה השונה .התביעה הוכיחה ציינו האחים כי מדובר בהטעייה בחוסר תום לב, לחשוב שהם חותמים על מסמכי משכנתא וכי במעמד החתימה על ההסכם היו נעדרי גמירות דעת ומסוימות. כמו ציינו כי האחיין הנוסף שהוא אחד מהיורשים כלל לא חתום על ההסכם וכי הם חתמו על הניירת רק בעמוד הסופי כך שיכלה בשקט להוסיף עמודים נוספים . בעיה צורנית בהסכם וע"כ יש לראות ציינו האחים את ההסכם כחסר תוקף.
טענות ההגנה:
סכום שווי המשק עליו התבסס מסמך העקרונות תואם את שווי וזאת בהתאם לחוות הדעת השמאית שנים של משא ומתן הובילו למסמך קבוצת הוואטצאפ שנפתחה לעדכונים אף הם מראים את קצב התקדמות העסקה ביחס לחובות . האישור העקרוני אותו ציינו האחים התבסס על אישור בקשת המשכנתא במעמד החתימה הובהר לתובעים כי החתימה היא על מסמכי המכירה וייפוי כוח בלתי חוזר. בידיעה ובעידוד האחים קודמה העסקה כך גם ניתן להתרשם מתכתובות הוואטצאפ. ההתכתבות עם האחיינית בדבר הדיווח לרשויות המס אף מוכיחה את הטענה כי ההסכם היה ביודעין הסכם מכר . האחיין שלא חתם במעמד הפגישה עצמה נתן הסכמתו בע"פ ואף עורך דינו השלים זאת. במקביל נקבעו סכומים אשר יישאו האחים בהתקזזות מתוך חלקם – דמי רכישה, דמי הסכמה לרמ"י, מס שבח, היטל השבחה וחובות ארנונה.
לאור זאת תבעה האחות את אכיפתו של ההסכם בגין הפרות יסודיות של ההסכם – אי דיווח על העסקה לרשות המיסים מחד ומנגד אי העברת פרטי חשבון בנק לטובת תשלום התמורה מצד הנתבעת. כל זאת ע"מ להשלים את העסקה בהעברת הזכויות. מעבר לזאת תבעה האחות את הפיצוי המוסכם בגין ההפרות.
מבחן התוצאה:
התובעים לא הרימו את הנטל המוגבר המוטל עליהם להוכיח כי לא הבינו את תוכן ההסכם עליו חתמו, ציין השופט ארנון וכי טענתם המרכזית מתייחסת להטעייה אותה ציינו בכתב התביעה . ודאי שלא מדובר בעושק לגבי הטענות על חתימת האחיין שהרי עורך דינו שייצג אותו אף הבהיר כי אכן מדובר בהסכם מכר אעפ"י שידוע שאחוזיו הם רק 5% מהמשק מעבר לזאת פירק השופט את העילות השונות בגין העושק ההטעייה המבחן הצורני בהסכם ומדוע אין הוא מקבל את תביעת האחים ומנגד תביעת האחות המיוצגת באמצעות עורכי דינה יאיר ודורון שיבר מתקבלת מעבר לזאת לאור ההליך פירט את אופן ההוצאות אשר הוא מטיל על האחים על כל אחד מהם ועל האחיין.
