פסק דין מפתיע של בג"ץ (בג"ץ 473/24) מציב גבול ברור להיקף הסמכות של בתי הדין הרבניים לאחר גירושין. השופטים יצחק עמית, יעל וילנר ועופר גרוסקופף קיבלו את עתירתה של אישה שביקשה לעצור הליכים שהחל בהם בעלה לשעבר בבית הדין הרבני האזורי בירושלים, בטענה כי סמכותו פקעה עם מתן הגט ואישור הסכם הגירושין.
במרכז הסוגיה ניצבה השאלה האם לבית הדין סמכות "נמשכת" לדון בסכסוכים רכושיים שנובעים מהסכם גירושין – גם לאחר שההליך הפורמלי תם. בג"ץ השיב על כך בשלילה. נשיא בית המשפט העליון, השופט יצחק עמית, הדגיש בפסק דינו כי "לא כל מחלוקת שמתעוררת לאחר אישור הסכם גירושין קונה לבית הדין סמכות לדון בה," וכי "עצם האישור של הסכם הגירושין אינו תחליף לכריכה פורמלית כדין."
בפסק הדין עמד בג"ץ על שלושת מקורות הסמכות האפשריים של בתי הדין הרבניים: סמכות מקורית (למשל כאשר כריכה נעשית כחוק במסגרת תביעת גירושין), סמכות נמשכת (כאשר ההליך לא הסתיים ונותרה שאלה מתמשכת), וסמכויות עזר ואכיפה (כגון אלו הנובעות מחוק כפיית ציות או פקודת בזיון בית משפט). אולם, נקבע כי אף אחד מאלה לא התקיים במקרה הנדון.
במילותיו של השופט עמית:
" אין בפרשנות מרחיבה של הסכם מאושר כדי להוליד סמכות, במקום שבו לא התקיימה סמכות מלכתחילה."
עוד ציין כי "סמכותו של בית הדין אינה גמישה ואינה ניתנת להרחבה פרשנית – אלא תחומה בגדרי החוק."
האישה יוצגה נאמנה על ידי עורך הדין אברהם אטיאס, שעמד על כך שהליך הגירושין התבסס על בקשה מוסכמת ללא כריכה כדין כן, וכי ניסיונו של הבעל לשוב לבית הדין הדתי ולפתוח מחלוקות רכושיות חדשות מנוגד לדין ולפסיקה. עמדתו זכתה לאמון בג"ץ, שדחה את עמדת בית הדין הרבני האזורי ואת פסיקת בית הדין הרבני הגדול שקיבלה את טענות הבעל באופן חלקי.
"הליך הגירושין התבסס על בקשה מוסכמת ללא כריכה כדין"
עורך הדין אברהם אטיאס (צילום:facebook)
בפסק הדין נמתחה גם ביקורת משתמעת על הרחבת הסמכות של בית הדין הרבני:
"הכרה בסמכות על בסיס אישור הסכם בלבד, משמעה עקיפת עקרון החוקיות והמרצת סמכויות שלא נמסרו בדין."
המשמעות המעשית של פסק הדין: בתי הדין הדתיים אינם יכולים להמשיך ולדון בעניינים רכושיים רק משום שהסכם גירושין אושר בפניהם. כל תביעה רכושית – גם אם מקוכן רה בהסכם שאושר – תידון בבית המשפט לענייני משפחה, אלא אם התקיימה כריכה כדין מלכתחילה.
פסק הדין מהווה תזכורת חשובה לגבולות סמכותם של בתי הדין הדתיים, ולצורך לדון בתביעות רכושיות במסגרת החוק בלבד. הוא משמר את עקרון החוקיות ומבטיח שההליך המשפטי יתנהל בהתאם למסגרות הדיוניות שהגדיר המחוקק.
תגובת עורך הדין אטיאס לפסק הדין:
"פסק דינו של הנשיא יצחק עמית, הוא שיעור מסכם לכלל סמכויות השיפוט הנתונות לבית הדין הרבני – סמכות מקורית, סמכות נמשכת או בכל סמכות בכל דרך אחרת. פסק הדין קובע מספר קביעות חשובות הנוגעות לגבולות הסמכות של בית הדין הרבני ונקבע כי בית הדין הרבני אינו מוסמך לאכוף הסכם גירושין שאך הוא אישר. עם זאת, ראויה תשומת לב לקביעה כי מקרה של בו מוגשת "בקשה לקביעת מועד דיון לגט בהתאם להסכם הגירושין (בהסכמה)". בשלב זה נולדה תביעת הגירושין המשותפת של הצדדים" (סע' 61). כפועל יוצא, אם לאחר מכן, במסגרת דיון סידור הגט נדונו והוכרעו נושאים שניתן לכרוך (כמו מזונות, רכוש או משמורת) עשוי בית הדין לרכוש *סמכות מקורית לדון בכך, גם אם לא הוגשה תביעת גירושין פורמלית אלא רק בקשה לסידור גט ובדיון ניתן לכרוך בעל פה את הנושאים הנכרכים (סע' 62). קביעה זו משמעותית וצריך להיות ערים לה. בעיקר בנושאים הקשורים למזונות ומשמורת. עם זאת, עדין הודגש כי נדרש התנאי – גם במסגרת דיון סידור הגט – 'דן ופסק' כתנאי לסמכות נמשכת (סע' 77)."
