סכסוך ממושך בין בני זוג, הורים לתשעה ילדים, הגיע להכרעת בית הדין הרבני הגדול בירושלים. הבעל טען לשלום בית, אך האישה טענה ל"מאיס עלי" וסירבה לחזור אליו בכל תנאי. בית הדין הגדול קבע כי אין סיכוי לשלום בית ודחה את ערעור הבעל על החלטת בית הדין האזורי להמליץ על גירושין.
במשך למעלה משנתיים מתנהל מאבק עיקש בין בני זוג חרדים, הורים לתשעה ילדים, סביב דרישת האישה להתגרש לעומת טענות הבעל כי יש להמשיך ולנסות שלום בית. הפרשה, שהתגלגלה מבית הדין הרבני האזורי בירושלים אל בית הדין הרבני הגדול לערעורים, הגיעה להכרעתם של הדיינים הרב קלמן מאיר בר, הרב אברהם שינדלר והרב יצחק אושינסקי, אשר דחו את ערעור הבעל וקבעו כי על הצדדים להתגרש.
טענות הצדדים
הבעל, כהן במעמדו, ביקש מבית הדין לאפשר ניסיון נוסף לשלום בית, הכולל עשרה מפגשים זוגיים ומגורים משותפים למשך חצי שנה, לאחריהם, אם לא יושג שלום, "יאות לתת גט". הוא הציג עצמו כאברך שמסר נפשו למען המשפחה, טען כי הסכסוך נובע ממצבה הנפשי של האישה, ואף הדגיש כי היא הוסתה על ידי בני משפחתה. הוא אף ציין כי שלח לה 60 מכתבים בניסיון לפיוס, אך ללא הועיל.
מנגד, האישה תיארה מערכת יחסים רוויית שליטה, ביקורת והשפלות. היא טענה כי מאז ליל הכלולות היא סבלה מהתנהגות פוגענית מצד הבעל, שכללה כפייה כלכלית, התערבות מחמירה בהחלטות אישיות ואף כפייה ביחסי אישות. לדבריה, חייה הפכו ל"תופת" עד שנאלצה לעזוב את הבית לפני ראש השנה תשפ"ג, ואף הוציאה נגד הבעל צו הרחקה. "אני שונאת אותו שנאת מוות, לא אחזור אליו לעולם", הצהירה בפני הדיינים.
הכרעת בית הדין
בית הדין האזורי קבע כי על אף שהאישה לא הצליחה להוכיח אלימות ממשית מצד הבעל, "ניכרים דברי אמת" מדבריה בהליכי הטיפול, המעידים על מאיסות מוחלטת מצדה כלפי הבעל. בפסק הדין הודגש כי הבעל הפגין התנהגות שתלטנית ואובססיבית, שהפכה את חיי האישה לבלתי נסבלים.
בערעור לבית הדין הרבני הגדול, טען הבעל כי לא ניתן לכפות עליו גירושין ללא עילה מוצדקת, אך הדיינים דחו את טענותיו, תוך שהם מתארים את אובססיביותו וחוסר יכולתו להכיר ברצונה של האישה להיפרד ממנו. "בעל שרואה שאשתו לא רוצה אותו חדל בשלב מסוים לנסות ולפייס אותה, לא כן בעל אובססיבי המנותק מרצונות אשתו ורגשותיה", נכתב בהחלטתם.
המשמעות ההלכתית של "מאיס עלי"
פסק הדין התבסס על עקרונות הלכתיים בנושא "מאיס עלי" – טענת אישה כי אינה מסוגלת לחיות עם בעלה עקב סלידה עמוקה. הדיינים ציינו כי על אף שאין לכפות על הבעל לתת גט, כאשר ישנה הוכחה למאיסות אמתית – אין להכריח את האישה להישאר בקשר נישואין שכזה. במקרה זה, דחיית הערעור מהווה הכרה בכך שאין עוד כל תקווה לשלום בית.
סוף פסוק
בית הדין הרבני הגדול פסק באמצעות הרכב הדיינים : הרב קלמן מאיר בר, הרב אברהם שינדלר והרב יצחק אושינסקי, כי על הבעל להבין שאין תוחלת לניסיונותיו לכפות על האישה להישאר עמו, וכי עליו לתת לה גט ללא דיחוי. כמו כן, נקבע כי אם יסרב, יופעלו נגדו הרחקות דרבנו תם, המגבילות את יכולתו להתנהל בחברה הדתית עד שיסכים לסיים את הנישואין
