במרכזו של אחד מההליכים הסוערים והמתמשכים ביותר שידע בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, עמדו בני זוג לשעבר – עילוי פיננסי בין־לאומי ואשתו, עקרת בית משכילה מהרווארד – שהתגרשו לאחר עשרות שנות נישואים. אלא שמה שנראה כמו סיפור גירושין רגיל, התגלה בבית המשפט כסאגה משפטית סבוכה סביב הון משפחתי מוסתר ומנוהל באמצעות תאגידים, נאמנויות ומקלטי מס באיי בתולה ובאי גרנזי.
במרכז הסכסוך: וילה יוקרתית בשווי עשרות מיליוני דולרים, שנרשמה על שם חברה זרה בשם "אלבמה", שלטענת האישה שימשה אך מסווה לבעלות האמיתית של בני הזוג. האיש טען מנגד: לאישה אין זכויות – הנכסים מוחזקים בנאמנויות שאינן בשליטתו, והיא עצמה שולטת בהון שנותר.
השופט יהורם שקד לא חסך במילים וביקר בחריפות את התנהלות האיש: "האיש שם לו למטרה עליונה לא לשלם לאישה ולו שקל בודד מתוך ההון העצום שצברו", קבע. בפסק הדין המשתרע על פני מאות עמודים, קבע שקד כי לא ניתן להעלים רכוש משותף באמצעות מבני מס מתוחכמים, וכי כל ההון שנצבר בתקופת הנישואים – לרבות הבית המפואר – הוא רכוש משותף שיש לחלקו שווה בשווה.
עוד קבע השופט כי נטל ההוכחה עבר לכתפי האיש, שהסתיר מסמכים, שיקר בעדותו, וטען ל"עוני" בזמן שהתגורר באחוזה בגודל 1,600 מ"ר עם מעלית, שלושה מטבחים וספא פרטי. תמלילים שהוצגו בדיון גילו שהוא עצמו הצהיר בעבר בארה"ב כי הוא הבעלים של הבית, בניגוד לעדותו כאן בישראל.
בפסק הדין נקבע כי יש לחלק את מלוא הרכוש שנצבר בין הצדדים, מבלי להיגרר אחר "טריקים ושטיקים משפטיים", כהגדרת השופט. בנוסף, נדחו ניסיונותיו של האיש לטעון כי הדין הזר חל בעניינם – מאחר שוויתר בעצמו על טענה זו בשלב ההוכחות.
פסק הדין מהווה איתות ברור לכל מי שמנסה לחמוק מחלוקת רכוש בהליך גירושין תוך שימוש בתאגידים זרים ונאמנויות: ניסיונות טכניים ומורכבים לא יעזרו אם המהות מוכיחה שהרכוש הוא פרי שותפות זוגית אמיתית
