מפסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בראשל"צ בו הכריע במאבק מורכב על עיזבון דירת מגורים שהותירה אחריה המנוחה, אם לשלושה, שנפטרה בשנת 2020. המחלוקת נולדה סביב צוואה מאוחרת שנחתמה לכאורה על ידי המנוחה בשנת 2013, ובה הורישה את מלוא זכויותיה בדירה לבנה (התובע), עם תנאי כי לאחר פטירתו יועברו 40% מהזכויות לאחיו (הנתבעים) – 10% לאח אחד ו-30% לאח השני.
תחילת המקרה עוד בשנת 2020, כשהתובע פנה לבית המשפט בבקשה לקיים צוואה נוספת שהותירה האם מעט לפני פטירתה, בה הורישה לו את הדירה במלואה. עם זאת, הנתבעים התנגדו לצוואה זו, בטענה שהחתימה מזויפת ושמצבה הבריאותי של האם לא אפשר לה לחתום עליה. בעקבות זאת, פנה בית המשפט למומחים אשר קבעו כי המנוחה לא הייתה כשירה לחתום על הצוואה וכי החתימה איננה שלה. לאור חוות הדעת, מחק התובע את בקשתו לקיים את צוואת 2020.
לאחר דחיית הבקשה הראשונה, שב התובע ופנה לבית המשפט בבקשה לקיים את צוואת 2013. גם במקרה זה התנגדו האחים הנתבעים, תוך שהם חוזרים וטוענים כי החתימה על גבי הצוואה איננה חתימתה של האם.
חוות דעת המומחית והכרעת השופט
בעקבות טענת הזיוף החוזרת, מינה בית המשפט מומחית לכתבי יד, שבחנה את חתימת המנוחה על הצוואה מ-2013 בהשוואה לשלושה מסמכים נוספים שלגביהם לא הייתה מחלוקת כי נחתמו על ידי האם. המומחית קבעה חד משמעית כי החתימה על הצוואה אינה תואמת את חתימתה האמיתית של המנוחה והצביעה על הבדלים מהותיים בעובי כתב היד, זווית האותיות, מהירות ושטף הכתיבה, וסימנים נוספים המאפיינים את חתימתה האמיתית של המנוחה אך חסרים בחתימה שעל הצוואה.
השופט אליאס הדגיש כי לעדויות מומחים שמונו מטעם בית המשפט יש משקל מכריע, וכי סטייה מחוות דעתם תיתכן רק במקרים חריגים ומיוחדים. השופט קיבל את חוות הדעת של המומחית במלואה, וציין כי גם בחינה בלתי מקצועית של חתימת המנוחה על גבי הצוואה, לעומת חתימות במסמכים שאינם שנויים במחלוקת, מעלה הבדלים ניכרים בין החתימות.
הקשיים באישור הנוטריוני
התובע ניסה להסתמך על אישור נוטריוני שניתן לחתימה בשנת 2013, אשר לכאורה מאמת את הצוואה. בנו של הנוטריון שהעיד מטעם התובע, ציין כי אכן קיים רישום בספר הנוטריונים על ביצוע הפעולה, אך לא נמצא עותק של הצוואה עצמה במשרדו של אביו הנוטריון, שנפטר. בנוסף, נמצא כי באישור הנוטריוני נפלו טעויות בתאריך – במקום אחד צויין 23.5.11 ובמקום אחר צויין 10.6.13. השופט אליאס ראה בכך ממצא המעורר תהיות והדגיש כי טעות כזו אינה "טעות סופר" פשוטה, אלא כזו המעוררת ספקות ביחס לאותנטיות הצוואה.
התנהלות מעוררת חשד מצד התובע
בפסק הדין צוין כי התנהלות התובע לאורך ההליך עוררה תהיות רבות, החל ממחיקת בקשתו לקיים את צוואת 2020 עקב חוות דעת שאינן לטובתו, דרך התחמקות ממתן מסמכים מתאימים להשוואה למומחית, וכלה בשימוש בלעדי שלו בדירת המנוחה מאז פטירתה והשכרתה לצד שלישי תוך נטילת דמי השכירות לעצמו. למרות החלטות רבות שהורו לו להעביר את דמי השכירות לידיו של מנהל העיזבון, נמנע התובע מכך והפר את הוראות בית המשפט פעמים רבות.
מסקנות והחלטת בית המשפט
לבסוף, קבע השופט אליאס כי לאור חוות הדעת המקצועית של המומחית וההתנהלות של התובע, יש לדחות את בקשתו לקיום צוואת 2013 ולתת צו ירושה על פי דין, כך שהאחים יורשים את הדירה בחלקים שווים ביניהם.
