מאת רונית כהן זמורה-מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת מטעם האגודה לטיפול זוגי ומשפחתי
הורים רבים מתלבטים כיצד לנהל את יחסיהם עם הילדים לאחר הגירושין. הם חשים קושי בניהול קשר ישיר עם ההורה השני, מאחר שהוא בן הזוג לשעבר ולגביו יש משקעים ותחושות לא טובות. אך עליהם לזכור כי הוא אינו "ההורה לשעבר" כי מילדים לא מתגרשים. כתוצאה מכך נרקמים דפוסי יחסים שונים בין הורים גרושים.
אפשר למיינן לארבעה דפוסים עיקריים:
1. הורות המאופיינת ב"ההורה הטוב" וב"ההורה הרע" – מערכת זו מאופיינת בניתוק רגשי עמוק ובה נמחק התפקיד ההורי של אחד ההורים, כאשר המקרה הקיצון שלו הוא ניכור הורי וסרבנות קשר. סוג יחסים זה נוצר, כאשר אחד ההורים או שניהם, מרגישים כעס וגועל כלפי בן הזוג השני ומשתפים את הילד בתחושותיהם עד כי הם מעודדים אותו, באופן ישיר או עקיף, לדחות את אחד ההורים ולהעדיף אותם. הורים אלו מעבירים את תחושותיהם לילדם ויוצרים אצלם חלוקה של הורה טוב והורה רע.
הורה הנוהג כך, אינו עושה הפרדה בין יחסיו הזוגיים שהסתיימו לבין היחסים ההוריים שנמשכים. כתוצאה מכך הילד גדל בתחושה כי ההורה השני נוטש אותו ודוחה אותו וכי אי אפשר להמשיך לאהוב את שני ההורים אלא רק הורה אחד. מצב זה יכול לגרום לנתק שמקשה מאוד לאחותו ולנזק נפשי גדול לילד, עד כי תחושה זו תלווה אותו לאורך כל חייו הבוגרים. כך שאולי לא ירצה להשקיע במערכת יחסים רצינית, או יפתח תלות רבה בבן הזוג בשל חשש לאובדן.
2. הורים המתחרים על ליבו של הילד – במערכת יחסים זו ההורים נמצאים בתחרות על ליבו של הילד, מי מהם טוב יותר ועם מי נעים לו יותר. כתוצאה מכך ההורים מרעילים את הילד נגד ההורה השני ומסיתים אותו נגדו. לדוגמה, כשאחד ההורים אומר: "נכון שלא נהנית אצל אבא/אמא?" או: "כל זמן שהיית אצל ההורה השני חיכיתי לך והייתי עצוב". מצב זה יוצר אצל הילד תחושת נאמנות כפולה. הוא מרגיש מבולבל ולא נוח עד כי הוא מתקשה ליהנות כאשר הוא נמצא אצל ההורה השני. בעת הזו הוא חושב כל הזמן על ההורה שהשאיר בבית ובמסרים המרעילים שהעביר לו. לכן כאשר הוא נמצא אצל ההורה השני, הוא אינו יכול לפתח מערכת יחסים עמוקה, אלא שטחית וריקה מתוכן, עד כי נוצר מצב שבו הוא לא רוצה להגיע להורה השני.
ילד זה למעשה מאבד קשר משמעותי עם אחד ההורים. הוא מרגיש אשמה על כך שהוא עושה מעשה אסור. לכן כאשר הוא נהנה עם ההורה השני עולה אצלו רמת החרדה, רגשי אשמה וחוסר ביטחון על כך. מצב זה גורר אצל חלק מהילדים רצון להתמודד דרך בריחה דמיונית או ממשית, סיוטי לילה והתקפי זעם. בבגרות התנהגות זו משליכה על מערכות יחסים אינטימיות ומגדילה את חוסר האמון באחר שיהיה שם בשבילו.
3. הורים המקיימים ביניהם מערכת יחסים בזיג זג – במערכת יחסים זו היחסים של ההורה עם ילדו קשורה במערכת היחסים שקיימת באותו עת עם ההורה השני. מאחר שהורים אלו מנהלים את מערכת היחסים ביניהם בתנודתיות המשפיעה על יחסיהם עם הילדים. בתקופות שבהן היחסים הזוגיים בין ההורים טובים, הם מנהלים קשר שוטף ואוהב עם ילדם. אולם בתקופות שבהן יחסיהם עולים על שרטון, הם נוטים להתרחק מבן הזוג וגם מילדם. כתוצאה מכך הילדים חווים יחסים לא יציבים עם ההורים. דפוס זה של התנהגות, פוגע באמון של הילד בהוריו ובאנשים אחרים לאורך כל חייו.
4. הורים גרושים המסתדרים – הורים אשר משלימים עם כך שהיחסים הזוגיים שלהם הסתיימו וכי מערכת היחסים ביניהם נמשכת אך ורק למען טובת ילדיהם. הם מכירים בזכות ההורית של כל אחד מהם שבאה לידי ביטוי בהכרה בכך שלשניהם משקל שווה לגבי החלטות הקשורות לילד ושניהם מעורבים בחיי הילד באופן שווה. לשם כך הם מוכנים להשאיר את משקעי העבר מאחוריהם ולנהל תקשורת שוטפת בנושא הילדים. ילדים הגדלים במשפחות אלו ממשיכים להרגיש אהובים ומסתגלים טוב יותר מבחינה רגשית לחיים לאחר הגירושין מילדים אחרים. הם יכולים לראות את חייהם לא מבעד העדשה הצרה של הגירושין, אלא לומדים שיעור חשוב בפתרון סכסוכים ורוכשים כלים לפתרון בעיות בעתיד.
רצוי שכל זוג גרוש ישאף ליצור מערכת יחסים מסתדרת עם השני.
מחקרים מצביעים כי חשוב מאוד הקשר הנרקם בין ההורים לילד בתקופה לאחר הגירושין. קשר איכותי, זמין ועקבי מהווה תנאי הכרחי לבריאותו הנפשית של הילד ויכולתו להתמודד עם משבר הגירושין ומאפשרת להם להשאיר את המשבר מאחוריהם ללא פגיעות. הורים שלא השכילו לקיים קשר טוב ביניהם לאחר הגירושין, שתפקודם ההורי נפגע, איכות הקשר שלהם עם ילדם השתנתה, גורמים לילדם נזק התפתחותי ופגיעה רגשית שתוטבע בהם לכל ימי חייהם ותשפיע על מהלכם, איכות חייהם וטיב הקשרים שייצרו.
רונית כהן זמורה- מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת מטעם האגודה לטיפול זוגי ומשפחתי.
מחברת הספר ״תחנות החיים של הזוגיות״ – מדריך עבודה עצמית בזוגיות מ-א׳ ועד ת׳.
