האם ניתן להעניק למת חיים חדשים? בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה הכריע בסוגיה יוצאת דופן, כאשר קבע כי הורים שאיבדו את בנם בן ה-17 לאחר מאבק בסרטן, יוכלו להשתמש בזרעו המוקפא לצורך הבאת ילד לעולם. המדינה התנגדה נחרצות לבקשתם, בטענה כי המנוח היה קטין בעת פטירתו, אך השופטת שירלי שי דחתה את עמדת המדינה וקבעה כי גילו הצעיר אינו מהווה מכשול, שכן היה "בוגר ואינטליגנט".
קרב על ההמשכיות
הנער, בן למשפחה חמה ואוהבת, נולד בין שתי אחיות – "ילד סנדוויץ'" כפי שהגדירו אותו הוריו. בגיל 15 אובחן כחולה בסרטן אלים, ונאלץ לעבור טיפולים קשים שכללו הקרנות וכימותרפיה. במהלך ההתמודדות עם המחלה, כשהיה בן 16, חתם על כרטיס "שומר זרע", מתוך רצון לשמר את האפשרות להמשכיות גם במקרה הגרוע ביותר.
למרות מאבק עיקש שנמשך שנה וחצי, המחלה הכריעה אותו והוא נפטר בבית הוריו בגיל 17 ו-3 חודשים, על פי בקשתו לסיים את חייו בבית ולא בבית החולים. מספר חודשים לאחר מכן, בדצמבר 2021, פנו הוריו לבית המשפט בבקשה לעשות שימוש בזרעו של בנם, כדי להביא לעולם ילד שיישא את שמו וימשיך את דרכו.
לדבריהם, בנם היה בעל תודעה גבוהה למשמעות החיים, והביע באופן חד משמעי את רצונו בהמשכיות: "הוא הישיר מבט לקרוביו ואמר בקול צלול שהוא רוצה שיוולד לו ילד שימשיך אותו". אחותו אף העידה כי למרות גילו הצעיר, הוא היה דמות משמעותית במשפחה – "האח הגדול" שלה, אף על פי שהיה צעיר ממנה.
התנגדות המדינה – והכרעת השופטת
באי-כוח המדינה התנגדו לבקשה וטענו כי אין לאפשר שימוש בזרעו של קטין שנפטר, שכן מדובר בהחלטה מהותית ועמוקה שאין לקטין את הכשירות לקבלה. "הבאת ילדים לעולם היא החלטה הרת גורל, שאינה מסוג ההחלטות שקטינים נוהגים לקבל", טען נציג המדינה, והדגיש כי יש לדחות את העתירה על הסף.
אך השופטת שי לא השתכנעה. בפסק הדין קבעה כי היעדר חוק מפורש האוסר על קטין להביא ילדים לעולם אינו מצדיק מניעה אוטומטית, והדגישה כי ההכרעה תתקבל לפי נסיבות המקרה הספציפי.
"הפער של תשעה חודשים בין גילו של המנוח לבין הגעתו לבגרות משפטית אינו יכול לשלול את רצונו העמוק להמשכיות, במיוחד בהתחשב בבגרותו יוצאת הדופן ובאישיותו המרשימה", כתבה השופטת. היא אף השוותה בין בחירתו של נער בן 17 להתגייס ליחידה קרבית בצה"ל – החלטה שמשנה חיים וכוללת סיכון – לבין זכותו לקבוע את עתידו גם לאחר מותו.
ההורים יוכלו לבחור את האם המיועדת
בית המשפט קיבל את טענת ההורים כי מדובר בבקשה כנה, מגובה בעדויות של קרובי משפחה שהעידו כי המנוח עצמו ביקש זאת מפורשות. אימו סיפרה בבית המשפט: "הוא לא ביקש מאיתנו יאכטה, הוא ביקש שנביא ילד משלו".
האם שנבחרה לשאת את הילד היא אישה קיבוצניקית בת 43, אם יחידנית לבן 15, שתוארה בתסקיר כדמות אחראית ובעלת כוחות נפשיים. השופטת קבעה כי ההורים יוכלו להשתמש בזרעו של בנם לצורך הפרייתה, ובמידה שהליך ההפריה ייכשל – תינתן להם אפשרות לבחור אישה אחרת.
ההורים כמי שממשיכים את צאצאם
הכרעה זו מצטרפת לדיון רחב יותר המעסיק את בתי המשפט והחברה בישראל עד כמה הורים רשאים לממש את רצון ילדם שנפטר, גם כאשר הוא אינו עוד בין החיים? המקרה בו דנה השופטת שי מעלה שאלה משפטית, אתית ורגשית – האם ההורות מסתיימת עם לכתו של הילד, או שמא ניתן להמשיך את זכרו בדרך חדשה, דרך צאצא שיוולד לאחר מותו?
פסק הדין מהווה עניין ערכי המאפשר להורים שכולים להגשים את חזונו של ילדם ולהעניק לו סוג של נצחיות, גם אם לא בדרך המקובלת.
