הזוג שצבר ותק של שנתיים וחצי של נישואין הגיע לבית הדין הרבני לדון בתביעת כתובה שבמרכז טענות האשה מדובר בסוג של התחזות לגבי אורח חייו של בעלה שטרם הנישואין יתקבל אצלה הרושם שמדובר בגבר חרדי אך הלכה למעשה חיי הזוגיות בין השניים לוו במהלכן בהתנהגות של אלימות וקללות אשר נועדו להשפיל אותה .
הגבר טוען אותו הדבר בדיוק אך כנגד אשתו בתיאורים השונים העולים מפסק הדין הוא מתאר השלכת חפצים וסלטים מעשי ידיה של האשה תוך התנהגות הפכפכית מצידה כך שברגע אחד הוא מקבל ממנה גילויי אהבה וחום וברגע שאחריו אלימות קללות וצעקות לגבי אורח חייהם הדתיים טוען הגבר שטרם הנישואין היו ביניהם מגע ולא דובר על אורח חיים דתי
הרכב הדיינים הרב דניאל אדרי, הרב אלעד עלי והרב משה זאדה שבחנו את התיק מצאו לפסוק כי בין בני הזוג הייתה כוונה לחיות באורח חיים דתי ומתוך החתונה אשר הריקודים בה היו בהפרדה מלאה נראה כי טענת האשה מוצדקת
כעת נותר לבחון מי יזם את הליך הגירושין את הליך יישוב הסכסוך תביעת הגירושין והכתובה הגישה האשה אך לאחר ניסיונות בני הזוג לטיפול שלא צלחו ועקב הודאתו של הגבר כי משפחות שני בני הזוג מקיימים אורח חיים דתי ואף בעברו גם הוא היה חובש כיפה
כמו כן בהליך המשפטי טען הגבר כי בגידה מצידו לא הייתה אך מאוחר יותר התוודה כי היה לו קשר עם נשים אחרות.
בהצגת הראיות שהציגה האשה בתכתובות בין השניים אשר להם נחשף ההרכב התקבל הרושם כי רצונו שלו היה לגירושין ולכן מצאו לנכון לחייבו בתביעת הכתובה ע"ס 167,440 שקל, שהיא טיפה פחות מסכום הכתובה המלא
