דרמה משפטית חסרת תקדים בעולם דיני המשפחה בישראל: בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ הוציא היום (ראשון, 1 בנובמבר 2026) צו על-תנאי המורה למדינה לנמק מדוע לא יבוטלו סמכויות בתי הדין הרבניים לדון במזונות ילדים, חלוקת רכוש ומשמורת ללא הסכמת שני בני הזוג. ההחלטה הדרמטית התקבלה בעקבות עתירה שהגישה תנועת ישראל חופשית באמצעות עורכי הדין חגי קלעי וליאור סוקול.
החלטת השופטים דפנה ברק-ארז, עופר גרוסקופף וגילה כנפי-שטייניץ מגיעה כהמשך ישיר למטוטלת וסערת החקיקה של השנה האחרונה. בפברואר 2025, קבע בג"ץ בדעת רוב כי לבתי הדין הרבניים אין סמכות לדון בנושאים אלו אלא אם כן שני בני הזוג הסכימו לכך מראש. פסיקה זו שינתה את חוקי המשחק בתיקי גירושין, אך לא לזמן רב.
בתגובה לפסיקת בג"ץ, הכנסת אישרה בנובמבר 2025 חקיקת בזק בדמות הוראת שעה לשנתיים. תיקון זה עקף את פסיקת בית המשפט והעניק מחדש לבתי הדין הרבניים את הסמכות לדון במזונות, רכוש ומשמורת במסגרת תביעת גירושין כרוכה – גם במעמד צד אחד בלבד, וללא צורך בהסכמת בן או בת הזוג השנייה. בעקבות כך, עתרה תנועת ישראל חופשית, והצו הנוכחי שוב טורף את הקלפים ומעביר את נטל ההוכחה אל המשיבים: הכנסת, היועצת המשפטית לממשלה והנהלת בתי הדין הרבניים. בהחלטתם הדגישו השופטים כי הצו ניתן "לאחר ששמענו את טענות הצדדים ומבלי לנקוט עמדה לגופם של דברים".
הסבר בגובה העיניים: מהו מרוץ הסמכויות שכולם מדברים עליו?
כדי להבין את גודל הדרמה וההשפעה של ההחלטה על אלפי זוגות בישראל, צריך להבין את המושג שמלווה כמעט כל תיק גירושין בארץ: מרוץ הסמכויות.
במדינת ישראל קיימות שתי מערכות בתי משפט מקבילות שמטפלות בגירושין: בתי המשפט לענייני משפחה (המערכת האזרחית) ובתי הדין הרבניים (המערכת הדתית). בעוד שרק בית הדין הרבני מוסמך להעניק את הגט עצמו, הרי שבכל שאר העניינים המסביב – כמו חלוקת הנכסים, משמורת הילדים וגובה המזונות – לשתי הערכאות יש סמכות לדון.
כאן בדיוק מתחיל ה"מרוץ". מי שמקדים ומגיש את תביעת הגירושין ראשון, זוכה לבחור באיזה מגרש יתנהל המשחק ובאיזה כללים הוא ישופט. אם הבעל רץ ראשון לבית הדין הרבני ו"כרך" את חלוקת הרכוש והמשמורת לתביעת הגירושין, הדיון יתנהל שם. אם האישה הקדימה ורצה לבית המשפט לענייני משפחה, הדיון יתנהל במערכת האזרחית.
למה בני זוג ממהרים ורצים? מכיוון שקיים הבדל תפיסתי, תרבותי והלכתי עמוק בין שתי המערכות. ההנחה הרווחת (אם כי לא תמיד נכונה בכל מקרה) היא שלגברים יש לעיתים יתרון מסוים בבית הדין הרבני, בעוד שלנשים עשוי להיות יתרון בבית המשפט האזרחי, במיוחד בנושאים כמו מזונות וחלוקת נכסים לא שוויונית.
המשמעות הפרקטית של המרוץ הזה היא לעיתים קרובות הרסנית. במקום לנסות להגיע להבנות, לפנות לגישור או להיפרד בצורה מכבדת, בני זוג שחווים משבר בנישואין מוצאים את עצמם תחת לחץ אטומי לפעול בחשאיות ובמהירות. הם נאלצים "להנחית מכה" על הצד השני ולפתוח בהליך משפטי אגרסיבי, רק כדי שהפרטנר לא יקדים אותם ויגרור אותם לערכאה שהם אינם חפצים בה.
מה קורה מכאן ואילך?
בעתירה טוענת תנועת ישראל חופשית כי התיקון לחוק פוגע קשות בזכויות אזרחיות, מעצים את תופעת מרוץ הסמכויות ומגביר את הסיכון לסחטנות בעת הליכי הגירושין, תוך פגיעה אפשרית בטובת הילד. מנגד, תומכי החוק במערכת בתי הדין ובסיעות הדתיות טוענים כי התיקון נדרש כדי למנוע כפל התדיינויות בשתי ערכאות שונות, לייעל את ההליך ולאפשר ריכוז של כלל סוגיות הגירושין תחת קורת גג אחת.
הוצאת הצו על-תנאי אינה מבטלת את החוק באופן מיידי, אך היא מאותתת כי שופטי בג"ץ רואים קושי חוקתי ממשי בהסדר הקיים. על פי החלטת השופטים, תצהירי התשובה מטעם המדינה והמשיבים השונים ייאלצו להיות מוגשים לבית המשפט עד ליום 3 בינואר 2027, אז יתברר האם הוראת השעה שמחזירה את הכוח החד-צדדי למרוץ הסמכויות תבוטל סופית.
