כידוע על כל אב יהודי, על פי הדין החל עליו הוא נושא במלוא מזונות ילדיו עד גיל 6 שנים, ללא קשר ליחס בין הכנסות ההורים . לפיכך נקבע שעל ע האב לשלם לאם את מלוא הוצאות הקטינה, בקיזוז ההוצאות בהן הוא נושא בפועל כאשר היא נמצאת איתו בזמני השהות . בשבעת עמודי פסק הדין אותו פסק השופט ליאור ברינגר הוא מפרט הלכה למעשה את הדירוג אותו יישא האב בחיוב המזונות לאור מס' אי הסכמות בנוגע להוצאות השונות בגידול הקטינה בהם הוא מתייחס למטפלת לסכומים השונים ובהתאם לשינויי גילה של הקטינה .
מדיון ההוכחות שנערך באולמו של ברינגר ציין את השכר אותו הציגה האם ומממנו היא משתכרת כמו גם את שכרו של הגבר שקיים פער בין מה שמתקבל אל מה שהוצג ע"י אך את עינינו צדה דווקא הפיסקה האחרונה של פסק הדין לאחר שמורה ברינגר על הקיזוזים הנדרשים והסכומים השונים בדבר המו"מ שהתנהל בין הצדדים שכמעט הגיע לכדי סגירה אך סופו היה ללא הצלחה
"הצדדים הורים לילדתם האהובה ויהיה עליהם לדאוג לה מעתה ולאורך כל ימי חייהם, לפיכך מומלץ להם להיעזר בב"כ או בצד ג' אחר, ולהגיע להסכמות בכל הנוגע לקטינה, לטובתה ולטובתם שלהם."
כך סיים ברינגר את פסק הדין .לו יהי…