מאת רונית כהן זמורה- מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת מטעם האגודה לטיפול זוגי ומשפחתי.
בעידן שבו שיעור המתגרשים עולה משנה לשנה, ישנם ילדים רבים שחיים במשפחה שבה ההורים אינם גרים באותו בית ועליהם להכיל את השינוי שנכפה עליהם על לא עוול בכפם. על אף שבני הזוג שבחרו להתגרש נפרדים מהיחסים הזוגיים ביניהם, גרושים רבים נגררים למריבות הפוגעות בתפקוד ההורי שלהם שמזיקות לילדם ופוגעים בתפקוד ההורי שלהם. הילד הופך בעל כורחו לשותף פעיל בתהליך ומשלם על כך לכל אורך חייו האישיים, הזוגיים והחברתיים.
טוב יעשו הורים אם ילמדו לערוך הפרדה בין התפקיד הזוגי לתפקיד ההורי וישאירו את הילדים מחוץ למגרש המאבק הזוגי.
על ההורים לדעת כי ילד המעורב בקונפליקט הזוגי אינו מצליח לגלות פניות להתפתחות האישית שלו והצמיחה הרגשית שלו נפגעת והשלכותיה מלוות אותו לכל אורך חייו.
מחקרים מצביעים כי חשוב מאוד הקשר הנרקם בין ההורים לילד בתקופה לאחר הגירושין. קשר איכותי, זמין ועקבי מהווה תנאי הכרחי לבריאותו הנפשית של הילד ויכולתו להתמודד עם משבר הגירושין ומאפשרת להם להשאיר את המשבר מאחוריהם ללא פגיעות. הורים שלא השכילו לקיים קשר טוב ביניהם לאחר הגירושין, שתפקודם ההורי נפגע, איכות הקשר שלהם עם ילדם השתנתה, גורמים לילדם נזק התפתחותי ופגיעה רגשית שתוטבע בהם לכל ימי חייהם ותשפיע על מהלכם, איכות חייהם וטיב הקשרים שייצרו.
השפעת תהליך הגירושין על הילדים
הורים רבים מתלבטים כיצד לנהל את יחסיהם עם הילדים לאחר הגירושין. הם חשים קושי בניהול קשר ישיר עם ההורה השני, מאחר שהוא בן הזוג לשעבר ולגביו יש משקעים ותחושות לא טובות. אך עליהם לזכור כי הוא אינו "ההורה לשעבר" כי מילדים לא מתגרשים.
פירוק התא המשפחתי הוא אירוע טראומטי לילד ללא קשר לגילו. מחקרים מצביעים, כי הגורם המשמעותי ביותר בהתמודדות ילדים עם גירושין הוא היחסים המתהווים בין ההורים לאחר הגירושין. ככל שההורים מצליחים לתחזק מערכת יחסים סבירה, שבה האחד תומך בהורות של השני, כך מצב הילדים לאחר הגירושין טוב יותר, והנזק הנגרם להם קטן יותר. מאותם מחקרים ראוי להדגיש, כי קשר בריא ושוטף עם ההורה הלא משמורן מהווה ערובה לשלומו הרגשי של הילד.
זוגות שיחסיהם עלו על שרטון והחליטו לסיים את הקשר בדרך כלל נושאים עימם משקעים מרים. הקונפליקט החריף ביניהם נמשך גם לאחר הגירושין ולעיתים אף מחמיר, כך שלא זו בלבד שהגירושין אינם מביאים לרגיעה ביניהם, אלא הם אף מעלים רצון לפגוע בבן הזוג באופן מודע או בלתי-מודע ולצרף לתהליך זה את אחד או את כל הילדים במשפחה. במציאות חדשה זו אין ספק שהילדים נגררים לקו האש בעל כורחם. הורים, אשר תיפקדו עד לשעת הפרידה באופן סביר, היינו הביעו הערכה כלפי תפקודו של ההורה השני וכתוצאה מכך אפשרו קשר טוב בין הילדים לשני הוריהם, עשויים להיקלע למאבק הדורש מילדיהם לצדד בהורה אחד ולהתנגד להורה השני.
עוינות, מלחמות ומריבות בין ההורים שמבטאות פחד, כעס והאשמות הן בעלות השלכה על מערכת היחסים בין הילד לאחד ההורים, בדרך כלל להורה שאינו משמורן. הורים אלו מסרבים לשתף פעולה ביניהם, מחבלים בהורות של אחד הצדדים והגרוע מכל – מעמידים את הילד בלב הקונפליקט. במערכות אלו עלול להיווצר מצב שבו הילד יתנגד לקיים קשר עם אחד מההורים, כך שנוצר ״ניכור הורי״.
רונית כהן זמורה- מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת מטעם האגודה לטיפול זוגי ומשפחתי.
מחברת הספר ״תחנות החיים של הזוגיות״ – מדריך עבודה עצמית בזוגיות מ-א׳ ועד ת׳.
