כיצד יוצאים ממעגל המריבות אל ריקוד זוגי הרמוני – או לפחות מבינים את הצעדים שגרמו לנו לרקוד לבד
מה אם המריבות שחזרו על עצמן היו פחות על מי שצודק, ויותר על פחדים, פגיעות וגעגוע לקרבה? גם מי שבוחר להיפרד, יכול להרוויח רבות מהבנה עמוקה של "ריקוד המריבה" – הדפוס החוזר שמנהל את הזוגיות מבפנים.
מרבית הזוגות הפונים לטיפול זוגי מתארים קשיים בתקשורת, תחושות של ריחוק רגשי ומריבות שחוזרות שוב ושוב על אותו תרחיש. לעיתים זה על נושא קטן – כלים בכיור, חינוך הילדים או ההוצאות הכספיות – אך התחושות שמתעוררות סביבם הן עזות, וכואבות הרבה יותר מהאירוע עצמו.
על פניו נדמה שכולם רבים על אותם דברים, אך האמת היא שלכל זוג יש ריקוד מריבה ייחודי – סדרת צעדים רגשיים שחוזרת על עצמה שוב ושוב, שבה כל אחד מבני הזוג מגיב לדינמיקה הקבועה, לא למילים בלבד. וכמו כל ריקוד – אפשר ללמוד אותו, להבין אותו, ולעיתים גם לבחור לרקוד אחרת.
מהו ריקוד המריבה הזוגי?
בכל קשר זוגי מתפתחת עם הזמן תבנית תגובה. מריבה היא לא רק מחלוקת – היא דיאלוג טעון, לעיתים סמוי, על קרבה, על נראות ועל ביטחון רגשי. במהלך המריבה, כל אחד מבני הזוג אינו רואה בהכרח את האחר, אלא מגיב מתוך הפצע האישי שלו. זהו ריקוד טרנס כמעט אוטומטי, שבו מחלוקות הופכות לשדה קרב פנימי.
למשל, כאשר אחד מבני הזוג מעלה טענה או בקשה, והשני שומע האשמה – הוא עלול לסגת או להגיב בכעס. בתגובה, הראשון יגביר את דרישתו לקשר או להתייחסות. כך נוצר דפוס של רודף ונרדף, שמתעצם עם הזמן. הפסיכולוגית סו ג'ונסון, ממובילות גישת הטיפול הרגשי ממוקד (EFT), מתארת זאת כריקוד הישרדותי בין בני זוג שמנסים כל אחד בדרכו להרגיש בטוח – אך בלי לתאם צעדים.
כיצד נוצרים צעדי הריקוד?
כל אדם נכנס לזוגיות עם מטען רגשי – חוויות ילדות, מערכות יחסים קודמות, ופגיעויות שלא תמיד מודעות. גם מי שנראה בטוח בעצמו או אדיש כלפי חוץ, עשוי לשאת תחושת דחייה עמוקה או פחד מנטישה. וכאשר בן הזוג אינו מספק מענה רגשי מתאים – אפילו אם לא במכוון – מתעוררים כעס, עצב, תחושת חוסר ערך או חרדה.
במצבים כאלה מופעלים מנגנוני התמודדות מהעבר: האחד מגיב בדרישה, האחר בנסיגה. האחת נדנדת, האחר שותק. אלה אינם רק סגנונות תקשורת – אלא ביטויים של צורך רגשי עמוק: להיראות, להישמע, להיות חשוב.
המריבה כאזעקה – לא כאויב
חשוב להבין: מריבה זוגית אינה בהכרח סימן לכישלון. לעיתים, היא פעמון אזעקה שמאותת על צורך רגשי שלא מקבל מענה. גם כשהיא מלווה בכעס, המריבה מאותתת: "משהו בי נפגע, אני לא רגוע, אני זקוק לך."
אך כשהמסר מוסתר מאחורי ביקורת, התגוננות או ניתוק, בן הזוג שומע איום – ולא מצוקה. וכך הריקוד ממשיך: כל אחד רוקד את צעדיו המוכרים, וכל אחד פוגע ונפגע, מבלי להבין באמת מדוע.
איך יוצרים ריקוד חדש – גם בזוגיות קיימת, וגם בפרידה מכבדת
השינוי מתחיל בהבנה שבן הזוג אינו היריב, אלא שותף לריקוד רגשי שאפשר ללמוד לשנות. גם כאשר הזוגיות נמצאת במשבר, או לקראת פרידה, יש מקום לעצור ולשאול: מה באמת קורה בינינו?
הנה שלושה צעדים חשובים בדרך לריקוד אחר:
- היו כנים ואותנטיים עם רגשותיכם
רבים מאיתנו למדו להסתיר רגשות פגיעים – להראות אדישות במקום כאב, או לתקוף במקום לחשוף געגוע. דווקא גילוי של פגיעות מאפשר חיבור מחודש. לדוגמה: במקום לומר "אתה אף פעם לא מקשיב לי", נסו לומר "אני מרגישה לבד כשאתה שותק."
- דברו בשפה חיובית וקונקרטית
ביטוי בקשות במקום האשמות יוצר תקשורת מקרבת. במקום "למה אתה תמיד מתעלם ממני?" אפשר לומר: "אשמח אם נוכל לשבת בערב יחד לכמה דקות."
- קחו אחריות, בקשו סליחה, סלחו
במערכת זוגית בריאה אין צורך ב"צודק" ו"לא צודק", אלא בנכונות להבין את הפגיעה ולבקש עליה סליחה. סליחה אינה כניעה – היא בחירה באמון ובשיקום. גם במערכות יחסים שנגמרות, בקשת סליחה יכולה לאפשר סיום נקי ומכבד יותר.
לא תמיד אפשר, אבל תמיד אפשר להבין
לא כל קשר ניתן או צריך להציל. לעיתים, בני הזוג מבינים שהפערים גדולים מדי, או שהכאב כבר עמוק מדי. גם אז – חשוב להבין את ריקוד המריבה: לא כדי להאשים, אלא כדי לצאת לדרך הבאה עם בהירות רגשית. להבין מה היה, מה הפעיל אותנו, מה גרם לנו להגיב כפי שהגבנו – ולבחור אחרת בעתיד.
כי גם אם לא נמשיך לרקוד עם אותו בן זוג – אנחנו נמשיך לרקוד. ואם נבין את הצעדים הקודמים, יש לנו סיכוי טוב יותר לבחור ריקוד שמיטיב עמנו באמת.
סיום:
בין אם אתם בתחילתה של זוגיות, בליבה, או בסיומה – ההבנה שכל אחד מאיתנו מביא איתו "צעדי ריקוד" רגשיים, יכולה לשנות את כל הדרך שבה אנו מבינים מערכות יחסים. מריבה איננה כישלון. לפעמים, היא פשוט סימן לכך שהגיע הזמן ללמוד לרקוד אחרת.
רונית כהן זמורה,
מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת ופסיכותרפיסטית
