בית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה, בהרכב הדיין הרב דוד גרוזמן, נתן לאחרונה החלטה מנומקת בסוגיה כלכלית מורכבת הניצבת בלב הליכי גירושין מודרניים: כיצד יש לקבוע את שווין של מניות ואופציות – האם לפי הערך הפוטנציאלי העתידי או לפי שוויין במועד הקרע.
ההחלטה ניתנה במסגרת הליך איזון משאבים בין בני זוג גרושים, ועסקה בשתי שאלות שונות אך שלובות: האחת – אופן קביעת שווי חברה פעילה שבבעלות הבעל; והשנייה – אופן הערכת אופציות ומניות שקיבלה האישה במסגרת עבודתה בחברת סטארט־אפ, אשר במועד הקרע טרם הבשילו וטרם הפכו לסחירות.
טענות הצדדים: תחזית כלכלית מול זהירות משפטית
הבעל, שיוצג על־ידי עו״ד ליז קרני, טען כי יש לקבוע את שווי האופציות לפי שוויין העתידי במועד ההבשלה והמימוש. לטענתו, מדובר בזכות כלכלית בעלת פוטנציאל ממשי, אשר צפויה להתממש, ולכן אין הצדקה להיצמד לשווי נמוך ומוגבל במועד הקרע.
מנגד, האישה, שיוצגה על־ידי עו״ד רומי קנבל, טענה כי האופציות טרם הבשילו, אינן סחירות ותלויות בשורה ארוכה של תנאים חיצוניים – המשך העסקתה, הצלחת החברה, מצבה בשוק ההון ואמון הציבור. לשיטתה, מדובר בזכות עתידית רוויית סיכונים, ולכן יש להעריך את שוויה לפי מצבה בפועל במועד הקרע, ולא לפי תרחיש עתידי שאינו ודאי.
עמדת בית הדין: הבחנה בין נכס מניב לזכות שטרם הבשילה
בית הדין אימץ את עמדת האישה וקבע כי שווי האופציות והמניות ייקבע לפי ערכן העכשווי בלבד, ולא לפי שווין הפוטנציאלי בעתיד. בהחלטתו הודגש כי מימוש האופציות תלוי במעשים רבים ובגורמים שאינם ודאיים, וכי אין מקום להניח כבר בשלב זה שהזכות תגיע למיצוי כלכלי מלא.
לעומת זאת, בכל הנוגע לשווי החברה שבבעלות הבעל, קיבל בית הדין את חוות דעת המומחה אשר העריך את שוויה לפי שיטת DCF – היוון תזרים מזומנים. שיטה זו, המקובלת בעולם העסקי, בוחנת את נתוני העבר של החברה ואת צפי ההכנסות העתידיות שלה, ומכאן גוזרת את שוויה הנוכחי.
בית הדין הבהיר כי אין מדובר בהישענות על ספקולציה עתידית, אלא בהגדרת מהותה הכלכלית של חברה פעילה: חברה נבחנת לפי יכולתה לייצר רווחים, ולכן תחזית ההכנסות היא חלק אינטגרלי מהערכת השווי בהווה. בהתאם לכך נקבע שווי החברה, והבעל חויב להעביר לאישה סך של כ־667 אלף ש״ח.
"האופציות טרם הבשילו"
עורכת הדין רומי קנובל
(צילום:פייסבוק)
איזו עמדה התקבלה?
מן ההחלטה עולה כי עמדתה המשפטית של האישה התקבלה באופן מובהק, הן ביחס לאופן קביעת שווי האופציות והמניות והן ביחס לאימוץ שיטת ה־DCF לצורך הערכת שווי החברה. עמדת הבעל, שביקשה להחיל שווי עתידי על האופציות, נדחתה.
בהיבט הדיוני והמהותי מדובר בהצלחה משפטית לעו״ד רומי קנבל, אשר טענותיה אומצו על־ידי בית הדין ושימשו בסיס להכרעה.
המשמעות הרחבה
ההחלטה מחדדת הבחנה חשובה בהליכי איזון משאבים בעידן של נכסים פיננסיים מורכבים:
חברה פעילה תוערך לפי יכולתה הכלכלית העתידית – אך אופציות ומניות שטרם הבשילו יישארו מחוץ למשוואת הפוטנציאל, ויוערכו בזהירות לפי מצב הדברים בפועל.
כך, במפגש שבין מניות לפרשנות משפטית, העדיף בית הדין ודאות ואחריות על פני ציפייה ורווח עתידי.
