במקרה שהתגלגל לאחרונה לבית המשפט למשפחה בחדרה, נדרשה השופטת יפעת שקדי שץ להתמודד עם סוגיה משפטית מורכבת בו בתי המשפט לענייני משפחה בתקופה האחרונה נאלצים לעסוק רבות עקב מלחמת חרבות ברזל .
האם מענק מילואים שניתן לאב, שנקרא לשירות בתקופת מלחמת "חרבות ברזל," אמור לכלול פיצוי להורה המשמורן שנותר לטפל בילד המשותף באופן בלעדי?
המקרה החל בעקבות תביעה שהגישה אם לילד בן 5, שטענה כי מאז פרוץ המלחמה, היא נאלצה להתמודד לבד עם הטיפול בילד בשל שירותו התכוף של האב במילואים. לטענתה, מאמציה להמשיך להתפרנס נפגעו משמעותית, והיא ביקשה להקצות לה חלק ממענק המילואים שקיבל האב, בסך 18,000 שקלים, כפיצוי על העול שנפל עליה בתקופה זו.
האב, מנגד, טען כי המענק שקיבל משקף את מאמציו ואינו מיועד לחלוקה. הוא ציין כי גם במילואים הוא מקיים שגרת חיים קשה, הכוללת לחימה ותנאים קשים, וכי המענק נועד לפצותו על אובדן שכר. עוד הדגיש שהילד נמצא במסגרות חינוכיות עד שעות הערב, ולכן האם לא ניזוקה בצורה המצדיקה פיצוי.
מחלוקת בין גישות משפטיות
במהלך הדיון העלתה השופטת שקדי שץ נקודה מעניינת: בפסיקה קיימת מחלוקת על מהות מענק המילואים. מצד אחד, יש הטוענים כי מדובר בכספים אישיים המיועדים אך ורק למשרת המילואים. מצד שני, קיימת גישה הרואה במענק סוג של הכנסה שניתן לקחת בחשבון במקרים משפטיים כמו חלוקת מזונות או פיצויים.
השופטת הציעה גישה מאוזנת, לפיה המענק משרת שתי מטרות: חלקו נועד לרווחת המשרת במילואים, ואילו חלקו האחר מיועד לפצות על הוצאות והשלכות נלוות, כולל הטיפול בילדים שנותרו בחזקת ההורה השני.
השופטת שקדי פירטה ממס' החלטות בה עסקה אותה סוגייה :
קבעה השופטת כי מענקי המילואים נועדו בראש ובראשונה להוות תגמול אישי למשרתי המילואים. בפסק הדין נכתב:
“מענקים אלה הינם אישיים ומיועדים למשרת המילואים, בין היתר, על רקע הסיכונים הכרוכים ביציאה למלחמה וכאות הערכה והוקרה… נועדו גם לאפשר רווחה וטיפול לאור הקשיים הפיזיים והנפשיים שחוו.”
עם זאת, פסיקות אחרות מציגות גישה שונה. בתלה”מ (ק"ש) 39184-07-24 ש' ס' נ' ש' ס' (22.8.2024), קבע בית המשפט כי מענקי המילואים נחשבים כהכנסה שיש להתחשב בה במסגרת חישוב מקורות ההכנסה לצורך פסיקת מזונות. גישה דומה ננקטה גם בתלה”מ (פ"ת) 60337-09-24 י.כ. נ' מ.כ.ס (26.9.2024), שם צוין כי לשירות המילואים של האב יש השלכות כלכליות על האם, ובית המשפט מצא לנכון לפצות אותה על כך.
ההחלטה
לאחר בחינת הנסיבות, פסקה השופטת כי האם אכן זכאית לפיצוי, אך לא בסכום משמעותי כפי שדרשה. "ראוי לקבוע פיצוי מסוים שמשקף את הנזק שנגרם לה אם בשל הטיפול הרציף בילד," נימקה.
בסופו של דבר, נפסק כי האב ישלם לאם 2,500 שקלים כפיצוי עבור התקופה שחלפה, ויוסיף 500 שקלים לכל חודש בו זמני השהות לא יתנהלו כסדרם בעתיד. זאת בנוסף לדמי המזונות הקבועים בסך 1,500 שקלים.
למקור