במסגרת טענות בתביעת לשון הרע שהגישו אב ובנו כנגד גרושת הבן הועלו האשמות חמורות של ניצול הקטינים וקשיים שפתיים אשר לטענות הסב ובנו האם ניסתה לנצל קשיים אלו האם שלא חסכה במאמציה לפנות לכל גורם אפשרי בניסיונות האשמה חמורה בפגיעה מינית בילדיה התאומים מצד הסב ואשר לאשמות אלו לא נמצא שום מקור אמין או ביסוס לאימות ההאשמות פנו האב ובנו בתביעת לשון הרע ופגיעה בשמם הטוב עוד נכתב בטענותיהם כי: "הנתבעת בדתה מידע, יצרה מניפולציות כדי לייצר ראיות וכך פגעה בשם הטוב של התובעים, רמסה כבודם, ביצעה במתכוון הסתה בציבור והשרישה שקר מסולף כלפי הילדים."
הדיון הובא בפני השופט ארז שני שידוע כמרכז לענייני ניכור הורי אשר בפסיקתו הדגיש את חומרת האם :
"ניהול "מסע רדיפה" כנגד אדם או חבר בני אדם, בלא חוש מידה ובלא סבירות על ריבוי תחומים
(אשמת אלימות, אשמת הזנחה ופגיעה מינית), הוא מעשה שאינו כדין ואין בו את מידת תום הלב הדרושה לצורך קבלת זכויות משפטיות ועוד לא אמרנו דבר על ניסוח עניין של מה בכך, בכוונה רעה, לכזו האשמה חריפה."
לטענות הגנת האם התייחסה לנזק הממוני אשר לא נגרם ברם לאב ובנו ומאחר ומדובר בתביעת נזיקין הועלו טענות בהקשרים אלו אשר לא התקבלו ע"י שני שפסק לה מעבר לפיצוי של 40000 ש"ח לכל תובע גם הוצאות למשרדו של עו"ד סידי ע"ס 50000 ש"ח
