מאת – כתבה: רונית כהן זמורה, מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת ופסיכותרפיסטית
משמורת משותפת מכירה בשוויון זכויות של שני ההורים בגידול הילדים שבאה לידי ביטוי בחלוקה זהה לחלוטין של אחריות ההורים והשותפות שלהם בחיי הילד, כך ששני ההורים הינם משמורנים של ילדיהם. במשמורת משותפת חלוקת הזמן שבה ההורים מבלים עם ילדם הינה שווה ושניהם שותפים מלאים בטיפולם ובגידולם. הסדר זה מחייב שההורים יגורו בסמיכות זה לזו, לילד יהיו שני בתים המצוידים בכל הדברים שלהם הוא זקוק ושני הורים שיוכלו לתקשר באופן שוטף. בד בבד, הסדר זה מציב אתגרים שונים להורים.
ההנחה הבסיסית שעומדת מאחורי הרעיון של משמורת משותפת הינה כי הילד אינו צד בסכסוך בין הוריו, והוא אינו צריך להתמודד עם היעדר אחת הדמויות כשהתא המשפחתי שלו מתפרק. הילד זקוק לאבא ולאמא ללא הבדל, שייתנו לו בסיס בטוח ויציב להתפתחותו. העובדה שדווקא במשבר שבו הוריו נפרדים כל היציבות שלו מתערערת היא הרת אסון להתפתחותו, משום שהוא עלול לפתח רגשות אשמה ולקחת על עצמו את האחריות לפרידה וכן לסבול מחוסר הבנה מדוע אבא נמצא אתו פחות זמן.
השיקולים הפסיכולוגיים שעומדים מאחרי הסדר זה
כיום ברור כי הילד יוצר תקשורת גם עם האם וגם עם האב באופן לא תלוי. לכן פסיכולוגים סבורים כי משמורת משותפת היא ההסדר הטוב ביותר עבור הילד והוא חשוב מאוד להתפתחותו. הסדר זה מאפשר לילד לשרוד את המשבר המשפחתי בצורה נכונה ובטוחה יותר, כך ששני ההורים ממשיכים להיות דמויות משמעותיות עבורו.
מחקרים מצביעים על כך שילדים שגדלו במשמורת משותפת של הוריהם תפקודם והתפתחותם דומה לילדים שגדלו במשפחות שלא חוו גירושין. מחקרים אלו מצביעים על חשיבות רבה של מעורבות שני הורים בגידול הילד. ממצאים אלו נתמכים גם על ידי ג'ון בולבי, פסיכולוג, אבי תיאוריית ההתקשרות, שטוען כי ככל שהקשר עם אחד ההורים משתבש מוקדם יותר בחייו של הילד, הפגיעה הופכת את הילד לגדול בסיכון, מאחר שהבסיס הבטוח בחייו נשמט. לפיו הגירושין מלווים בערעור המערכת המשפחתית ובחוויית אובדן טראומטית סביב הפרידה, כתוצאה מכך מתעוררת אצל הילד חרדת נטישה ומתפתח אצלו מודל שלילי כדחוי ולא ראוי לאהבה, המוביל ליצירת סגנון התקשרות לא בטוח לאורך כל חייו הבוגרים.
התנאים לקיומה של משמורת משותפת הם קיום שיתוף פעולה מלא בין ההורים שכולל תקשורת טובה ושוטפת, רצון להיות מעורבים באופן מלא בגידול הילדים וגילוי גמישות ביחסים ביניהם. דרך חיים זו מחייבת את ההורים להגביל עצמם בשינויי מקום מגורים ועבודה בעתיד. כתוצאה מכך יזכה הילד לגדול עם שני הורים מעורבים ואחראים שמתעלים מעבר למחלוקות ביניהם ומעמידים את התפקוד ההורי מעל לכל החיכוכים זוגיים.
היתרונות והחסרונות של משמורת משותפת
קבלת משמורת משותפת טומנת בחובה יתרונות רבים בכך שאין להורה אחד יתרון על השני. כל אחד מהם מהווה הורה משמעותי לילד. התנהלות זו מקנה לו ביטחון בהוריו, ולהורים הזדמנות לפתח הורות שוויונית. הפרידה מההורים אינה דרמטית, מאחר שהילד זוכה לראות את הוריו במידה שווה. האב אינו משמש רק "כספומט" אלא נוכח משמעותית. לכל אחד מההורים יש זמן לעצמו, בזמן שהילד נמצא אצל ההורה השני והוא יכול להתפנות לעיסוקיו. בהסדר זה הילד אינו מפסיד את אחד ההורים, אלא חי בשני בתים שבהם ירגיש שייכות.
החסרונות של הסדר זה שהוא מהווה נטל כלכלי גדול על ההורים מאחר שהוא מצריך עלויות כפולות: שני בתים שצריכים להיות מצוידים בחדר ילדים, מחשב, ביגוד וציוד. לכן על ההורה לבדוק פרמטרים כלכליים ויכולת זמינות בהתאם לצורכי הילד (כמו חופשות, מחלה). על ההורים לגור בסמיכות זה לזו לאורך שנים רבות ומטיל מגבלות על התנהלות עתידית מאחר שהקשר של ההורים הינו שוטף. בנוסף הילד צריך לדעת איפה הוא ישן כל יום ולהיסחב עם ציוד מבית לבית. יש לציין כי הורה הלוקח על עצמו משמורת משותפת בשל הרצון להפחית מזונות או אמצעי לחץ על השני חוטא לעצמו ולילדיו. יש הורים המתקשים להתאים עצמם לכך שלא יראו את ילדם כמה ימים והם קוראים לעצמם "חצי הורה", בשל החשש מהפרידה מהילד לכמה ימים. הורים אלו זקוקים לליווי מקצועי שיעבוד איתם על פיתוח נפרדות ויעבד איתם את יכולת הפרידה מהילד.
בבסיס משמורת משותפת עומדת ההנחה כי הזוגיות של ההורים הסתיימה, אך התפקיד ההורי שריר וקיים. הורים שמשכילים להשאיר את היחסים ביניהם מחוץ למערכת ההורית, יכולים לדבר ביניהם באופן שוטף כך שטובת הילד מעל הכול, טוב יעשו אם יבחרו בהסדר זה. אין ספק כי משמורת משותפת היא האפשרות הטובה ביותר עבור הילד, אך היא אינה אפשרית להורים שלא השאירו את הסכסוך שלהם מאחוריהם ואינם מסוגלים לתקשר אחד עם השני.
רונית כהן זמורה- מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת מטעם האגודה לטיפול זוגי ומשפחתי.
מחברת הספר ״תחנות החיים של הזוגיות״ – מדריך עבודה עצמית בזוגיות מ-א׳ ועד ת׳.