תחת הסכם ממון בד"כ אין הרבה על מה להתווכח ממש כמו צוואה מאחר וכל החלוקה כבר ידועה מראש וכוונות הצדדים פרוסה על דפי שחור לבן עם חתימה ואישור.
אלא שגם לפרשנות של הסכם ממון יש השלכות לבטח כאשר לא נכתבו כוונות הצדדים באופן מפורש ביחס לכסף אשר ניתן במתנה או כהלוואה של קרובי אחד הצדדים בפסק הדין המדובר במקרה שלפנינו מדובר בסכום של 3.5 מ' ש"ח שעיקר המחלוקת שהגיעה לעיונה של השופטת איריס אסל ארבל דן בשאלת הבעלות של בית מגורי הצדדים אשר נבנה בסמיכות להורי הבעל בנוסף לכסף שהועבר לזוג מהורי הבעל לצורך בנייתו רישום הבית נעשה ע"ש הגבר בלבד מטעמי נוחיות מיסוי ומשפטיות לטענת האשה אך שינוי אותו ערכו בהסכם הוביל את השופטת להבנה כי ההלוואה אינה תמימה ומתנה מסוג כזה כמעט בלתי ניתנת להחזירה את תום הלב של האב אשר העביר את הכסף פסלה מאחר ואין מדובר בדמות אשר העולם החוזי זרבה לה עצם היותו מנכ"ל חברה גדולה יודע כי שינויים ותוספות מצריכות הסכמות של כלל הנפשות להסכם .הסכם הלוואה שצורף לתצהיר עדות ראשית לטענת האשה קיבל טענת זיוף ונטען כי מדובר במסמך לבית משפט בלבד הבעל למעשה רצה חלוקה לא שוויונית מאחר ורוב הכסף הגיע מצידו לכאורה כאשר במתן פסק הדין הבהירה ארבל אסל כי :
"בני הזוג קבעו ביניהם בהסכם ממון אשר קיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט, כי היה וייפרדו, יחולק שווי הרכוש המשותף בחלקים שווים וקביעתם זו מחייבת באופן שלא ניתן עתה לעתור לבסיס חלוקה שונה ודי בכך בכדי לדחות את הדרישה לחלוקה בלתי שוויונית."
עוד בפסק הדין פירוט של צינורות הכסף אשר הועבר לזוג בטענות של חשבות בבעלות ההורים דרך חברות בהם לבעל מניות כך שלמעשה הופך את החשבונות לשלו גם כן
הטענות השונות לא הבשילו לכדי שינו מגמתי והחלוקה באיזון המשאבים תתבצע ממועד הנישואין ועד למועד הקרע .