אולי היום, ממבט לאחור, את או אתה יכולים לראות דברים שלא היה אפשר לראות בזמן אמת. אולי המריבות שלכם לא היו "רעות" כמו שחשבתם – אלא פשוט לא נוהלו נכון. ואולי דווקא הניסיון הכואב הזה יכול לעזור להבין מה חשוב לכם בפעם הבאה – מה אתם צריכים, מה אינכם מוכנים לקבל, ואיך הייתם רוצים להתווכח אחרת, מתוך כבוד, בלי לאבד את הקשר, גם כשכואב.
אין דבר כזה בני זוג שלא רבים. אין זוג שחי בשלווה תמידית. כל זוג מורכב משני אנשים עם השקפות שונות, צרכים שונים, היסטוריה שונה – והמריבה היא הדרך שבה שני העולמות נפגשים ומתנגשים. לא כדי להרוס, אלא כדי לבנות. אבל בשביל שזה יקרה – צריך לדעת לריב נכון.
אם הייתם בזוגיות שבה נמנעתם ממריבות – אולי כדי "לא להיכנס לזה", אולי כי פחדתם – ייתכן שגם נמנעתם מלהתקרב באמת. לפעמים שקט חיצוני הוא סימן לריחוק רגשי. קשר שבו אי אפשר לריב הוא קשר שלא מאפשר חופש ביטוי אמיתי. ומנגד – גם קשר שבו המריבות הפכו למלחמה מתמשכת, בלי פיוס ובלי הקשבה – הוא קשר מתיש, ששוחק לאט-לאט את הקרבה.
פסיכולוגים שחקרו זוגיות גילו שגם המריבה, ואפילו המריבה הקשה, יכולה להיות רגע של גילוי, אם יודעים מה לעשות איתה. הפסיכולוג ד"ר ג'ון גוטמן, שחקר זוגות במשך עשרות שנים, גילה שניתן לחזות את סיכויי ההישרדות של קשר רומנטי בדיוק של למעלה מ־90%, רק על סמך הדרך שבה בני הזוג רבים. לא מה הם אומרים – אלא איך.
הוא זיהה "ארבעה פרשים" שהן – ארבע דרכי תגובה בזמן מריבה שמנבאות סיכוי גבוה לפרידה:
- ביקורת אישית – לא על ההתנהגות, אלא על מי שבן הזוג "הוא". כמו: "אתה עצלן/את תמיד עושה סצנות".
- בוז – גלגול עיניים, זלזול, הקטנה. לא צריך לצעוק כדי לפגוע.
- התגוננות מתמדת – במקום להקשיב, עונים מיד ב"הבעיה היא בכלל אתה".
- חסימה רגשית – סגירה, שתיקה, התנתקות. כאילו אחד מבני הזוג כבר לא נמצא שם באמת.
וגם: מה גילה ד"ר ג'ון גוטמן על מריבות שמנבאות פרידה?
אם משהו מזה נשמע מוכר – את או אתה לא לבד. הרבה זוגות (שנפרדו וגם שלא) נופלים בדיוק לשם. וחשוב לדעת: זה לא קורה מתוך רוע, אלא מתוך כאב, עייפות, הגנות שנבנו בילדות או בזוגיות עצמה.
אבל יש גם בשורות טובות.
יש דברים שעובדים.
גוטמן מציע כלים פרקטיים לזוגות שרוצים לא לריב פחות – אלא לריב אחרת:
- לדבר בכבוד, גם כשכועסים.
- לתאר תחושות במקום להאשים: "אני מרגיש לבד כש…"
- לקחת אחריות ולא רק להדוף.
- לדעת לעצור בזמן, להירגע – ולחזור כשאפשר להקשיב.
- ובעיקר: לא לשכוח את האהבה גם בתוך הריב.
ומה זה אומר לך, כגרוש.ה?
אולי תמצא כאן הסבר למה הדברים לא עבדו בקשר הקודם. אולי תזהה דפוס שחזר על עצמו. אולי פתאום תראה את המריבה ההיא באור אחר – לא כרגע שבו הכול נשבר, אלא כזה שבו אף אחד לא ידע לגשר.
הדבר היפה הוא, שמה שלא הצליח פעם – יכול להיראות אחרת בפעם הבאה.
אם נדע לדבר אחרת. לכעוס אחרת. לריב כדי להתקרב – ולא כדי להתרחק.
מריבה, כשעושים אותה נכון, היא לא סוף – אלא התחלה.
רונית כהן זמורה- מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת מטעם האגודה לטיפול זוגי ומשפחתי.
מחברת הספר ״תחנות החיים של הזוגיות״ – מדריך עבודה עצמית בזוגיות מ-א׳ ועד ת׳.
