פסק דין משולחנה של השופטת ענת הלר כריש נפתח בתיאור גלגולי המקרים ותיאור נרחב על המקרה אשר הובא בפניה
". תיק עזבון זה נפתח ב- 2006 ומאז הוא חוזר ובא אל שולחני ואל שולחנם של שופטים אחרים, חדשות לבקרים, הרבה פעמים שלא לצורך ועל פי הרוב בבקשות בהולות, דחופות ועוד כהנה וכהנה, באופן המלמד שהיורשים מתקשים להסתדר בינם לבין עצמם, זורקים מרה במנהל העזבון ואפילו בבאי-כוחם שפוכרים ידיהם בייאוש (לפחות שניים מהם)."
מהנתונים העולים מהתביעה מצטיירת תמונה בהקשר לנכסי מנוח אשר הנתבע הוא עורך הדין אשר מנהל את העיזבון כמו כן מציינת הלר כריש שבמקביל לתביעה הנוכחית מתקיימים הליכים מקבילים בעניין העזבון כך שהנפשות הפועלות אינן זרות אחת לשנייה
ומרכז התביעה מתייחס
דירת גג בבניין לה צמוד מחסן בקומת הקרקע באותו בניין אשר שימש כמשרד בחייו של המנוח דירת פנטהאוז ודירה נוספת ,
כמו כן מדגישה ענת הלר כריש בפסק הדין כי דינו של ניהול העיזבון להסתיים . אפשר להבין מדוע כלו קיציה של כריש והיא מעוניינת שהמנהל יחלק את העיזבון עפ"י צו הקיום של המנוח ושכל אחד מהיורשים יקבל את זכויותיו השונים ויחליט כיצד הוא מעניין לממש את זכותו,
מעבר להסבר המנומק מדוע מחליטה כריש לדחות את התביעה ומדוע לא קיימת רשלנות ניהולית מצידו של מנהל העיזבון מטילה היא על התובעים הוצאות ע"ס 45000 ₪.
