ניכור הורי – איך להתמודד

מאת רונית כהן זמורה- מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת מטעם האגודה לטיפול זוגי ומשפחתי.

הילד עסוק בגינוי ובחיפוש האשמות כלפי ההורה השנוא, והוא מפתח פיצול ביחסיו עם הוריו, כך שקיים הורה ״טוב״ והורה ״רע״. הילד המתנכר יצהיר שהוא מפחד וסולד מההורה, שהיה קודם לכן אהוד ויפגין אדישות לרגשותיו של ההורה הדחוי ולניסיונות לחדש את הקשר עמו. אף על פי כן, ברוב המקרים יטען הילד שמקורו של הנתק הוא ביוזמה של ההורה ה״רע״.
מחקרים מראים כי 25% מהילדים, שהוריהם נמצאים בקונפליקט, מפתחים ניכור הורי, הנוצר עקב הסתה ממושכת של הורה אחד נגד השני. חוסר האמון והסלידה בין ההורים עלול להוביל עד לכדי ניתוק הקשר של הילד עם ההורה הלא משמורן.
המושג ״ניכור הורי״ אינו מתייחס לכל המקרים שבהם הילד מסרב לקיים קשר עם אחד ההורים. קיימים מצבים שבהם התנגדות לקשר הינה חלק מתהליך ההסתגלות טבעי של הילד למצבו החדש, והיא חולפת לאחר תקופה קצרה. יתר על כן, קיימים מצבים שההתנגדות לקשר נובעת מהתנהלותו של ההורה היוצרת דחייה, נטישה או סיכון של הילד, עד כדי פגיעה פיזית או נפשית, ללא קשר להתנהגותו של ההורה השני.
אפשר למצוא את תופעת הניכור ההורי בארבע רמות:
רמת ניכור קלה – באה לידי ביטוי בהתנתקות של הילד מההורה הלא משמורן מדי פעם. הילד אינו מעוניין לראות את ההורה ולשוחח עמו. הדבר נובע מתהליך הסתה לא רציף על ידי ההורה המשמורן.
דרכי התערבות: פנייה להדרכת הורים ולתיאום הורי, שבו ילמדו ההורים דרכים לגשר על המחלוקות ביניהם.
רמת ניכור בינונית – באה לידי ביטוי בשימוש במילות גנאי, זלזול ונקמנות, במערכת יחסים שבה הילד משמש בעל ברית של אחד ההורים ועוזר לו להילחם בהורה השני.
דרכי התערבות: פנייה להדרכת הורים וטיפול משותף בין הילד להורה לשיפור הקשר ביניהם.
רמת ניכור חריפה – באה לידי ביטוי במצב שבו הילד מתנגד לכל קשר עם ההורה הלא משמורן, אולם התנגדות זו מלווה באמביוולנטיות של הילד. רמת ניכור כזו נובעת לרוב מהסתה מתמדת של ההורה המשמורן.
דרכי התערבות: פנייה למערכות תומכות הנמצאות בקהילה, כמו גישור, בית משפט, לשכת הרווחה וגורמים טיפוליים. במקרים מסוימים מוחלט על הוצאת הילד מההורה המסית והעברתו למשמורת ההורה השני או למקום ניטרלי.
סרבנות קשר – הינו המצב החריף ביותר והמסוכן ביותר עבור הילד. הוא מאופיין בקונפליקט גירושין חמור ומתמשך, שבמסגרתו הילד מפתח עמדה שלילית וחד-משמעית כלפי אחד ההורים. הוא מסרב להסדרי ראייה ומתנתק לחלוטין מקשר עמו. הילד הופך לשותף במאבק הגירושין. ההורה המשמורן משתמש בו כנקמה וכדרך להעניש את בן הזוג. הילד אינו מסוגל לשאת את הקונפליקט ואינו רואה אפשרות לשרוד את המאבק בין הוריו מלבד ניתוק מוחלט של הקשר עם ההורה הלא משמורן. למעשה, יש לראות בסרבנות קשר הפרעה התפתחותית, הדומה לזו המתרחשת במשפחות שבהן בני המשפחה נדרשים לנאמנות מוחלטת ולצייתנות, ולא מתאפשר להם לפתח תחושת נפרדות.
דרכי התערבות: במקרה של ״סרבנות קשר״ התערבות של המערכות התומכות, כגון מערכות טיפוליות ומשפחתיות, לא תישא פרי ולא תביא לשיפור. יש לפנות לבית משפט שיטיל סנקציות על ההורה המנכר, על ידי הטלת קנסות, מאסר וכדומה.
ניכור הורי עשוי לפגוע קשות הן בהורה הלא-משמורן והן בילד עצמו. הראשון מאבד קשר עם ילדו על לא עוול בכפו, והאחרון מאבד קשר עם הורה משמעותי, דבר המביא לתחושות דחייה ונטישה, עד כדי פגיעה רגשית שתלווה אותו בכל חייו ותפגע בקשריו העתידיים.
הסיבות לניכור:
1. התייחסות לילד כאל רכוש – ההורים מתייחסים לילד באותו אופן שבו חילקו את רכושם.
2. חוסר שיתוף פעולה – ההורים עסוקים בקונפליקט ולא מעבירים מידע ביניהם לגבי הילד במסגרות השונות.
3. האשמות – אחד ההורים עשוי להטיל על הצד השני את האשמה בשינוי לרעה במצבו כתוצאה מתהליך הגירושין, והילד נחשף להאשמות אלה.
4. קנאה – אחד ההורים עלול לקנא באורח החיים של בן הזוג לשעבר וביכולתו לפתח זוגיות חדשה, וכתוצאה מכך מסית את ילדו כנגדו.
5. חוויית נטישה – ההורה המשמורן חש נטישה ופגיעה מצד בן הזוג ומעביר חוויה זאת גם לילדו.
ילד המצוי במרכזו של קונפליקט קשה בין הוריו המתגרשים אינו מסוגל לשאת אותו לעתים ונאלץ לבטל את הקשר עם אחד ההורים כמנגנון התמודדות, שמטרתו להסיר את העומס הרגשי ולסגת מעין הסערה שבה הוא מצוי. פתרון זה, ככל שנמשך זמן רב יותר, גורם לילד לנזק נפשי גדול יותר ומשפיע לרעה על התפתחותו לטווח הארוך ועל יכולתו לפתח יחסים אינטימיים וקרובים עם אחרים. על כן יש לדאוג לאיחוי הקשר במהירות על מנת למזער נזקים אלה. על ההורה המנוכר לא להרים ידיים, אלא להראות התמדה והתעקשות על הקשר עם ילדו. עליו לעשות כל שביכולתו ולהתייצב בזמן ובמקום שנקבע ולחכות לו, גם אם הילד אינו נענה לקיום קשר עמו ואינו מופיע למפגשים. בהתנהגות זו יש כדי להפחית את הפגיעה הנפשית של הילד ולפתוח צוהר לשיקום היחסים עמו בעתיד.

רונית כהן זמורה- מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת מטעם האגודה לטיפול זוגי ומשפחתי.
מחברת הספר ״תחנות החיים של הזוגיות״ – מדריך עבודה עצמית בזוגיות מ-א׳ ועד ת׳.