לפני כב' השופטת גאולה לוין הוגשה בקשת ערעור בנוגע לדירת מנוחה אשר הורישה לאחותה ולאחייניתה כאשר בן זוג המנוחה בבקשת הערעור מעוניין להגדיר את הדירה כתפוסה ולא כפנויה במרכז טענותיו של בן הזוג הוא מסתמך על פסק דין בפרשת זילנפרויד כאשר יש נתונים זהים אך לא כולם ובעיקר לארכיב מרכזי שמערער את הטענה.
בדחיית בקשת הערעור נימקה השופטת את הדחייה כי אין המדובר באותו המקרה וכי שם הייתה הסכמת צדדים לשיתוף ואין היא יכולה לראותו כדייר מוגן ולכן צדק בית המשפט אשר בו נידון התיק ע"י השופטת כרמית חדד בהסתמך על עובדה זו מה עוד שלא ניתן לכפות על השותפים ןלמנוע את פירוק השיתוף וע"כ ייאלץ בן הזוג למכור את חציו אשר שייך לו בין עם בשוק החופשי ובין אם ירבה הוא במחיר בנוסף לזאת הטילה לוין על המבקש 7000 ₪ הוצאות.
