מאת שירה דיוק- מאמנת אישית לזוגיות ויועצת זוגית ברוח יהודית
לפני שלושה שבועות פתחנו את ספר דברים: אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן: בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל, וְלָבָן וַחֲצֵרֹת–וְדִי זָהָב. ב אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב, דֶּרֶךְ הַר-שֵׂעִיר, עַד, קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ.
שמות המקומות המוזכרים אינם מוכרים… חז"ל מסבירים שבמקומות אלו חטאו ישראל בחטאים מבישים ובכדי לא לבייש אותם, המקומות מוזכרים רק ברמיזה. "לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן, לפיכך סתם את הדברים והזכירן ברמז, מפני כובדם של ישראל". .. איך יוצרים תנועה של תיקון בלי לעורר התנגדות ובריחה?
שימוש נכון ברמז מונע בושה או הלבנת פנים לאדם אותו אנו רוצים לבקר או להוכיח. תוכחה טובה היא תוכחה השומרת על כבודו של מי שמוכיחים אותו.
(זכרו שמטרת הביקורת היא כמו הבקר, להאיר.. ואם השפלת אותו בדרך, זה יהיה קרוב יותר ללילה מאשר לבקר…)
האם יש מקומות שלא ראוי לשימוש ברמזים?
משה אומר לעם:
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת-הַיַּרְדֵּן, לָבֹא לָרֶשֶׁת גּוֹיִם, גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִמֶּךָּ–עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצֻרֹת, בַּשָּׁמָיִם. אך נשמע שיש כאן בעיה לשונית :אתה עובר? היה צריך אתם עוברים.. הנה תשובת המדרש:
מהו "אַתָּה עוֹבֵר" אמר רבי תנחומא שהיה משה מחבט עצמו לפניהן ואומר להם אתם עוברים, אנ-י איני עובר ופתח להם פתח שמא יבקשו עליו רחמים ולא היו מבינים. למה הדבר דומה? למלך שהיו לו בנים הרבה ממטרונה (מלכה) סרחה עליו מטרונה ביקש להוציאה. אמר לה: תהא יודעת שאני נוטל אחרת. אמרה לו: ואין את אומר לי מי היא זו שאתה עתיד ליטול? אמר לה: פלונית מה עשתה מטרונה? כינסה את בניה אמרה להן הוו יודעין שאביכם מבקש לגרשני וליטול את פלונית …והיתה אומרת (בליבה) שמא יבינו ויבקשו עליה מאביהן ולא היו מבינין … כך משה כיון שאמר לו הקב"ה (במדבר כז, יח): "קח לך את יהושע בן נון וגו' כי לא תעבור את הירדן הזה" היה אומר לפני ישראל: "אתה עובר היום" אני איני עובר שמא יבינו ויבקשו עליו רחמים ולא היו מבינין…
משה מנסה לרמוז לעם התפללו בעבורי, נסו להסיר את רוע הגזרה אולם העם אינו נרמז. דומה משה למלכה העומדת בפני גירושין ומנסה לגייס את בניה להעברת רוע הגזרה- אך ללא הצלחה. משה והמלכה בונים על רמזים, מניחים שיש הבנה, מצפים שאלה סביבם יבינו את הרמז.. אך בשני המקרים, הסביבה לא מבינה את הרמז, אינם יודעים לנחש נכון את מה שקורה בפנים..התוצאה המיוחלת אינה מגיעה. המלכה מגורשת מהארמון ומשה רבנו נקבר מחוץ לארץ ישראל.
זהו מחיר הרומזים ואינם אומרים, הנותנים סימנים סתומים ולא מדברים ישירות. התכניות משתבשות, פגיעות ואכזבות ולעולם ינקר במוחם הספק אולי אם היו מאושרים יותר- אילו רק היו מדברים בבהירות את בקשתם.
מרוץ החיים וריבוי המשימות שואבים אותנו לתוכם והופכים אותנו למצפי ציפיות ומניחי הנחות. תקשורת כנה היא המפתח לכל במערכות יחסים. אבל בל נשכח, שאנחנו אנשים שונים, חושבים ומרגישים אחרת. כבר הוכח שגברים ממאדים ונשים מנוגה. אז מה עושים? גם אם לא ניחנתם ביכולת דברנות, פתחו פיכם והשמיעו קול, אפילו בקטנה. פעמים רבות אנו מצפים שבני הזוג שלנו יבינו לבד. זה לא קורה. אם לא תאמרו את זה, הם לעולם לא ידעו מה התחושות שלכם. תקפידו לפתח שיח גם בנושאים חיוביים ומעצימים ולא רק בנושאים הקשורים לרשימת מטלות ו/או לנושאי המחלוקת שביניכם.
לתוכחה- רמיזה, לבקשה ושיתוף- דיבור ישיר מהלב.
דון מיגל רואיס בספרו 'ארבע ההסכמות' מדבר על חוזה פנימי שכל אדם מסכים וחותם עם עצמו. יש חוזים שמדברים על כך שכסף הוא עיקר החיים ויש הסכמות בדבר כבוד חיצוני או מעמד חברתי..כל אדם עם החוזה שלו. אך אם נשכיל לשנות חוזה פנימי ולהסכים על ארבע הסכמות -נחיה באושר. אחת ההסכמות היא: לא להניח הנחות /לא לצפות… אנו נוטים להניח הנחות לגבי כמעט כל דבר ,והבעיה היא שאנו מאמינים שהם אמת..(בעלי צריך לראות עלי שהיה לי יום קשה, אשתי צריכה להבין שאני זקוק למנוחה או לארוחה טובה וכדו..) ואז אנו מאשימים אותם ומגיבים ברעל רגשי דרך המלים שלנו. כשאנו מניחים הנחות- אנו יוצרים בעיות. אנו מניחים הנחה,חווים חוסר הבנה לוקחים זאת באופן אישי ובסופו של דבר יוצרים דרמה אחת גדולה לשווא. כל חלום הגהינום שלנו מושתת על כך. הקדישו רגע להרהר באמת שבאמירה זו…
ודי לחכימא ברמיזא
שבת שלום!
שירה דיוק- מאמנת אישית לזוגיות ויועצת זוגית ברוח יהודית
בעלת תואר ראשון בחינוך וגיאוגרפיה ותואר שני בחינוך יהודי.
ברקע שנים של עבודה עם נוער שוליים- הבנת צרכי הנוער והתמודדות עם מעברי גיל ההתבגרות
ניהול מכינה קדם צבאית ,לימוד של שנים רבות על חסידות בבית מדרש לנשים (מתן, באור פניך)
מלמדת בבתי מדרש לנשים. עשייה נוספת גם בתחום של אומנות וכתיבה .
