פרשת "ראה"/ איזה משקפיים יש לי?- על בחירה וראייה

פסוק הפתיחה של הפרשה הוא משנת-חיים, הוא עיקרון-על, ופרשנים רבים באלפי השנים האחרונות מתעכבים עליו רבות, גם אנחנו נעסוק בו. פרשת ראה פותחת בפנייתו של משה לעם ישראל: "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה". ברכה אם תשמעו וקללה אם לא תשמעו.

צילום:canva

מאת שירה דיוק יועצת זוגית ומאמנת אישית לשינויים

ישראל קרובים מאד לכניסה לארץ ושוב, כמו בפרשה הקודמת הם מקבלים את אפשרות הבחירה. לבחור בין שמיעה לדבר ה' לבין אי שמיעה. בין טוב לרע. בין ברכה לקללה. בין חיים למוות. בחירה זו תשוב בסיום דבריו של משה. סוגיית הבחירה החופשית הוא נושא מרכזי בספר דברים. התורה מאמינה בבחירה חופשית, ביכולת האדם להשתנות זהו יסוד התשובה, לקיחת אחריות האדם על מעשיו.
הבחירה בין טוב לרע, בין מות לחיים בין ברכה וקללה, אינה סימטרית. בחסידות מדברים על בחירה בטוב לעומת יכולת לעשות רע. כשאדם עושה רע הוא לא בוחר אלא זורם עם. הוא לא באמת בחר, מקסימום זרם. כדי לבחור בטוב צריך לצאת מעצמך ומהנוחות שלך, צריך לעשות מאמץ, להזיע כדי לבחור לעשות טוב. תמיד האפשרות של בחירה בטוב תדרוש מהאדם השתדלות (לפעמים קטנה לפעמים גדולה)
הבחירה החופשית היא אחד מיסודות היהדות.
ראה – בלשון יחיד. לפניכם – בלשון רבים.
מה באה התורה ללמד אותנו בשינוי הלשוני?
מסביר הכלי יקר:
"ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. ראה כמדבר ליחיד, לפניכם כמדבר לרבים, לפי שאמרו רז"ל (קידושין מ ע"ב) לעולם ידמה לאדם כאילו היה כל העולם מחצה על מחצה זכויות ועוונות עשה מצוה אחת הכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות.
לכך אמר אל כל יחיד ראה – שיראה בעין שכלו כי כל מעשיו יחזרו לפניכם, לכולכם, והזכיר ענין זה בפרשה זו המדברת מעניין הר גריזים והר עיבל כי שם נעשו כל ישראל ערבים זה בעד זה ומצד הערבות רבים נתפסים בעוון היחיד."

הבחירה הפרטית של האדם, לא משפיעה רק על עצמו או על מעגל חייו הפרטי, אלא בכוחה להכריע את כל העולם לכף זכות (או חלילה להיפך). האדם אינו פועל בחלל ריק אלא מתוך מחויבות ואחריות לסובבים אותו. גם לאלה שאיננו מכיר…
הרגע הזה בו הפכו כל ישראל "ערבין זה בזה" (בבלי, שבועות לט/א) מתרחש עם הכניסה לארץ. עד אז – אִישׁ בַּעֲוֹנוֹ יָמוּת כָּל הָאָדָם הָאֹכֵל הַבֹּסֶר תִּקְהֶינָה שִׁנָּיו (ירמיהו לא/כט). מאז – "ערבין זה בזה"
רגע הכניסה לארץ הופך אותנו מקיבוץ של יחידים האחראים כל אחד לעצמו, לעם בעל אחריות הדדית ויותר מזה – בעל ערבות הדדית.
"וזהו אומרו "ראה אנכי", פירוש שמה שהאדם מחזיק עצמו ליֵש, דבר זה נותן לפניכם ברכה וקללה, שבאם צריך להחזיק עצמו לברך למלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ועל ידי זה מוכרח להתחזק להיות לאיש שלא יתבייש להדבק בו יתברך אז יבורך בברכה, אכן באם הוא מתנשא את עצמו שלא לצורך כלל תהיה לו לקללה וזה שאמר אחר כך את הברכה אשר תשמעו וגו'". (מאור ושמש).
נחבר יחד את הדברים. ראה נכתב בלשון יחיד כי התורה מדברת אל כל אדם ואדם מישראל. אליך ואלייך. הדרך שבה את/ה תבחר לראות את עצמך, את בן/ת זוג/תך את הסובבים אותך- היא תשפיע ברכה או קללה חלילה. ולכן התורה עוברת ללשון רבים. אתה לא יכול להגיד "אז יש לי ביטחון עצמי נמוך מה קרה, מה זה עניינה?" כי הדרך בה אתה רואה את עצמך משפיעה על האינטראקציה עם אשתך/ילדך וכל הסובבים אותך. כיצד? על ידי הפרשנות שתתן לכל דבור/מעשה סביבך.
לדוגמא: בת זוג רצתה מאד לשמח את בעלה וחשבה שסידור השולחן עבודה והספרייה ישמחו מאד את בעלה. במשך שעות היא מיינה ספרים וניירות. תרמה ספרים שחשבה שכבר לא מעיינים בהם וזרקה ניירות עם תאריכים ישנים.. היא חיכתה בקוצר רוח שבעלה יגיע הביתה ויראה איזה מהפך מרענן ואסתטי עשתה בחדר. כמה התאכזבה וכאבה כאשר הגיע בעלה הביתה ומיד אמר, ניצלת את ההזדמנות שאני לא כאן להעיף דברים שלי, את לא מתחשבת בי ועוד ועוד… פרשנות שלילית למעשה של האישה, שהביא את הזוג לשבר גדול. בבסיס הטענות של הבעל יושבת תחושה קשה של: אני לא חשוב כאן, לא רואים אותי… כאשר לאמיתו של דבר הוא לא מחשיב או רואה את עצמו…

פעם נכנסה לפגישה בחורה בת 22 . ב"ה כבר מאורסת לקראת חתונה. שאלתי מה מצב ההכנות לחתונה, היכן יגורו ועוד.
מסובך לנו מאד. על זה בדיוק רציתי לדבר איתך היא אמרה. נרשמנו להגרלה לדירה אבל אצלנו במשפחה אף פעם לא זוכים אז אין לנו סיכוי, וחשבנו אולי לקבל מגורים בבסיס של בעלי (טייס בקבע) אבל אמרו לנו מה הסיכוי שתתפנה דירה? אז חשבנו אולי לשכור דירה לא רחוק מהבסיס אבל יש כל כך מעט דירות בקירבה שאני ממש מיואשת… אנחנו רבים כל הזמן, הוא יש לו רעיונות פסיכים שנזכה בהגרלה או מינימום נמצא דירה קרובה ואני מתחילה להבין שהוא חי בסרט, ויש לו דמיונות ואני מבולבלת לגמרי לגבי החתונה, אם בכלל… האם אני רוצה להתחתן עם מישהו שלא מחובר למציאות?…
הבחורה הזאת בוחרת לראות את העולם סביבה דרך פתח צר מאד, תראו עד היכן הגיעה.. היא לא בחרה לראות ברע- זה פשוט הרגל שזרמה איתו. בחירה לראות/ולעשות טוב דורשת מאיתנו מאמץ, לעשות קפיצה החוצה מההרגלים שלנו. בחירה אמיתית פותחת בפנינו מרחב (אותיות בחירה בסדר שונה).
עצרו לרגע ושאלו את עצמכם:
• האם אני אדם בוחר או זורם? (זכרו שבחירה דורשת מודעות/חשיבה/מאמץ)
• האם אני בוחר לראות את הטוב בחיי: את בת/ן זוגי, ילדיי, כל הסובבים אותי?
למה כדאי לבחור לראות את הטוב בחיי? כי בחירה בראיית הטוב מביאה ברכה עליך ועל כל הסובבים אותך. ובחירה בראיית הרע מביאה עימה קללה לחייך.

רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה..
אז במה אתה בוחר?

בע"ה שנזכה כולנו לראות טוב

שירה דיוק- מאמנת אישית לזוגיות ויועצת זוגית ברוח יהודית

בעלת תואר ראשון בחינוך וגיאוגרפיה ותואר שני בחינוך יהודי.
ברקע שנים של עבודה עם נוער שוליים- הבנת צרכי הנוער והתמודדות עם מעברי גיל ההתבגרות
ניהול מכינה קדם צבאית ,לימוד של שנים רבות על חסידות בבית מדרש לנשים (מתן, באור פניך)
מלמדת בבתי מדרש לנשים. עשייה נוספת גם בתחום של אומנות וכתיבה .

לעניינים נוספים

עקבו אחרינו

במערכת

Previous
Next

הצטרפו לניוזלטר שלנו

בהשארת פרטים אתם נשארים מעודכנים,
פסק דין שטורף מחדש את הקלפים, שינוי חקיקה, החלטה חריגה,
בהרשמה מהירה ישירות למייל