ההכרעה אשר פסק השופט רמי בז'ה היא קבלת התביעה כולה שנתבעה ע"י האשה כנגד בנה שבסופה ניתן צו מניעה קבוע האוסר עליו, או מי מטעמו, להיכנס לנכס עליו התבססה התביעה כמו כן פסק בז'ה על צו מניעה האוסר עליו או מי מטעמו לפגוע בדרך כלשהי בזכויותיה של התובעת, לרבות זכות המגורים שלה, ביחס לאיזה מהדירות שבבעלותה בנכס בנוסף לזאת את ההוצאות ע"ס 40000 ₪ פסק בז'ה לאור התעקשותו של הבן לנהל את ההליך עד תומו זאת לאחר שפרס לא פלות מחמש גרסאות שונות שאינם מתיישבות האחת עם השנייה אותם תיאר בפסק דין המתאר את התנהגותו האלימה בגינה נדרשה האשה לתבוע את שתבעה באמצעות ב"כ עורכת הדין שמרית גנני שאול שניסחה את התביעה בצורה יוצאת דופן וברורה באשר לזכויותיה של האם תוך שהיא מציגה את הרישומים המדויקים בדבר הנכס.
הבן בטענותיו העלה את הסיבות אותם הוא מתאר כניסיון להבריח נכסים אשר קיימות לו זכויות בהם.
עורכת הדין גנני פירטה בטענות את הקשר הרציף של הבן הנוסף עם יזמי הפרויקט והסיוע לקידומו עם בעלי המקצוע לרבות הכספים שהלוו ממנו תחת הסכם.
מאחורי הצוואה ההדדית עומדת האם טען הבן שבפועל מדובר בקנוניה ותחבולה שנרקמה לצורך נישולו וקיפוחו בשיתוף עם האח ועל מנת להותירו חסר כל, בניגוד לרצונו של הבעל המנוח .
השופט רמי בז'ה שבחן את מכלול נסיבות המקרה מצא לקבל את התביעה במלואה תוך שהוא מציג את הגרסאות השונות בדבר חלוקת הדירות השייכות לאשה ותוך שהוא דוחה את טענות העלמת המידע בדבר נכסים נוספים השייכים לאשה .
סיכומו של דבר ולאחר שנבחנו תצהירי העדות הראשית ותיקי המוצגים בנוסף לקדם המשפט ודיון ההוכחות פסק בז'ה כי דין התביעה להתקבל כמבוקש. עליה הוסיף הוצאות ע"ס 40000 ₪
