המקרה הנידון מתייחס לבני זוג שנישאו ב-1987 בחו״ל ונולדו להם 4 ילדים. ב-1991 הם עלו לישראל והאיש למד לתואר ראשון במשפטים והאשה עסקה בעבודות משק בית ב-2005 רכשה אימו של הגבר נכס שהזכויות בו נרשמו על שמה. בהליך הרכישה ייצג האיש את אימו כעורך דין ואף הוא זה שערך את הסכם המכירה. כפי שנראה לוגו משרדו על חוזה המכירה .
לאחר שיפוץ הבית עברו הזוג להתגורר בו , והם חיים שם עד היום.
עוד עולה מפסק הדין כי בשנת 2011 בוצע שיפוץ נוסף בנכס. האם נפטרה ב-2014 והותירה צוואה בה הורישה את הבית לבנה. ב-2017 נרשמו הזכויות בבית על שמו.
מטענות התביעה עולה כי הנכס נרכש על ידי האיש ונרשם על שם האם רק משיקולי מס, שכן באותו זמן הייתה לצדדים דירה אחרת שהייתה רשומה על שמם. עוד נטען כי , האיש הבטיח לה כי אין לה מה לדאוג שכן הוא ידאג שאימו תערוך צוואה ותעביר את הבית על שם שני הצדדים. היא הבהירה שהיה ברור לה שמדובר בבית משותף. לאם המנוחה לא היו מקורות כספיים לקניית הנכס, והוא נרכש מכספיהם המשותפים של הצדדים. היא הוסיפה שהאם מעולם לא התגוררה בבית אלא בדירה שרכשה יחד עם בן נוסף שהוא אחיו של הגבר. עוד עדות בדבריה לחיזוק טענותיה העלתה בדבר , הבית ששופץ מכספם מספר פעמים והצדדים הוסיפו בו קומה נוספת. לטענה זו הגיב הגבר כי מדובר בצרכים קוסמטיים בלבד הכוללים תוספות ואבזורים שונים
השופטת מיכל סער מבית המשפט למשפחה בראשון לציון פסקה כי לא הוכח שלאם לא היה כסף לרכוש את הבית אך מאחר והזוג התגורר בו במהלך תקופת הנישואין יש לשייכו לרכוש המשותף בין הצדדים וע"כ יש לחלוק אותו כחלק מהאיזון עם קבלת טענות התביעה חייבה סער את הגבר בהוצאות בסך 20,000 שקל.
