בפירוט אותו ציין בצוואה הראשונה עולה נדיבות יתרה לכאורה מצידו של המנוח שחילק את עיבונו באופן הבא:
חצי מיליון דולר לכל אחת מהנשים 200 אלף דולר ציווה לנהג שלו, ויתר הרכוש – שעיקרו דירה בהרצליה – לשני ילדיו בחלקים שווים.
את שינוי הצוואה ערך המנוח בשנת 2020 בכתב ידו כאשר שינויי החלוקה התייחסו לשני שליש לילדיו ושליש לאשתו הנוכחית כך שלמעשה הנישול מהצוואה הראשונה כוון לגרושתו ולנהג שלו.
בפסק הדין צוין כי עבודת הנהג הסתיימה לאחר סיום התקשרות ביניהם אשר הייתה על רצף של למעלה משני עשורים.
מס' חודשים לאחר השינוי מצא המנוח את מותו ועל צוואתו השנייה בה נערכו השינויים הוגשה ההתנגדות . עיקרי טענות ההתנגדות התייחסו להשפעה הבלתי הוגנת בזמן שלא היה כשיר בכלל לערוך את השינויים
מנגד טענה אשתו הנוכחית כי הצוואה מבטאת את רצונו הכנה של המנוח וכי עפ"י התנהגותו בתקופת חייו האחרונה ניתן להסיק כי הציווי מתיישב עם ההתנהגות
ממינוי המומחה עולה כי המנוח צרך אלכוהול וסמים באופן קיצוני אך לא היה בכך ע"מ לסתור את רצונו הכנה בשינויי הצוואה .
השופטת קרן גיל מבית המשפט לעננייני משפחה בת"א פירטה בפסק הדין כי נישול הנהג ןהגרושה אכן מתיישב עם השינויים שנערכו .
משכך דחתה את טענות ההתנגדות ונתנה תוקף לצוואתו האחרונה לאחר שהתרשמה כי זהו רצונו הכנה
על ההתנגדות הטילה גיל הוצאות ע"ס 100.000 ₪