המקרה המדובר נידון בעקבות ערעור אותו הגישה האשה לאחר שבית הרבני בפ"ת ליבת המחלוקת בהחלטה שפורסמה לאחרונה פסק כי הדירה משותפת לשני הצדדים אשר נישאו ב2009 לאחר הכרות של 4 שנים .בני הזוג רכשו שתי דירות האחת בפ"ת שרישומה נרשם ע"ש של האשה בלבד ונרכשה בסמוך לנישואין השנייה נרכשה ב2017 בבת ים רישומה של הדירה השנייה נרשם ע"ש שני הצדדים לצורך דירה זו שיעבדו בני הזוג את הדירה אשר רכשו בפ"ת ומשכנתה מלאה נלקחה לצורך רכישתה.
עורכת הדין ליאת שקלרז המייצגת את הגבר העלתה את טענותיו כאשר היא מתארת את אופן הארועים בתשלומי המשכנתה מחשבונו של הגבר בציר זמן הנע על שתים עשרה שנים רישום הדירה ע"ש האשה נבע אך ורק משיקולי מיסוי הזוג בהחלטה משותפת בזמן הנישואין החליטו לפצל את הדירה והיחידה שיעודה להשכרה מימנה את המשכנתה רכישת הדירה העמידו בני הזוג הון עצמי ע"ס 600.000 ₪ שרובם באו אומנם מהאשה אך מדובר בכספים משותפים שנחסכו ע"י הזוג במהלך ארבע שנות הכרות בהם חיים הם חיים משותפים טרם הנישואין.
ע"כ יש לראות דירה זו כנכס משותף ואין לייחס לה נכס חיצוני הדירה בתל אביב בה התגורר הגבר טרם הנישואין שייכת לו ולו בלבד מאחר ורכישתה נעשתה ע"י בלבד מעבר לזאת ציינה שקלארז כי גם בהשבחתה לא הייתה שותפה האשה . במקביל לזאת כתבה שקלארז כי הדירה בפ"ת מושכנה לצורך רכישת הדירה בבת ים והמשכנתה עליה נרשמה ע"ש של הגבר בלבד.
מנגד העלתה האשה את טענותיה :
הדירה נרכשה מס' חודשים לאחר הנישואין ונרשמה ע"ש בלבד . רוב הכסף לרכישת הדירה יצא ממנה במקביל לחוב משכנתה ששולם ע"י גם כן . המשכנתה טענה האשה מומנה מהשכרת יחידת הדיור הכחשה גורפת לעניין טענת הגבר כי הדירה נרשמה על שמה בלבד לצרכי מיסוי ויש לראות ברישום כקביעה חד משמעית לבעלותה בין בנ הזוג לא הייתה שום עריכת הסכם ממון שזו למעשה ההוכחה י מדובר בקביעת הרישום עצמו ע"כ ערה האשה לקבוע כי שתי הדרות שיכת לשני הצדדים, ולחילופין שהדירה בתל אביב שייכת לאיש והדירה בפתח תקווה שייכת לאישה.
לטענות שני הצדדים צורפו פסקי דין רבים בנספחי כתביה טענות הבאים למעשה לבסס את טענותיהם.
"ליבת הוויכוח בין הצדדים היא בשני מוקדים: האחד, אם נכונה טענת האישה כי מדובר בדירה שהוחרגה מראש ברישומה על שם האישה ומאחר שהיא שילמה את הכסף המזומן לרכישתה ובהמשך לפירעון המשכנתה; והשני, גם אם הייתה הדירה שלה, אם נכונה טענתה שמדובר בדירה מוחרגת שלא היה בה שיתוף של האיש." כך כתבו הרכב הדיינים שדנו את המקרה הרב דוד ברוך לאו – נשיא, הרב אליעזר איגרא, הרב מיכאל עמוס והחליטו לקבל את טענותיו של הגבר כפי שסבר בית הדין האזורי בפ"ת שעיקר קבלת הטענות מתבססת על עדות עורך הדין שביצע את עסקת רכישת הדירה שיידע את עורך הדין כי הכונה הייתה לייחס את הדירה כדירה משותפת אך התעקשו על רישום האשה בלבד משיקולי מס בלבד מתוך דין ה"ידועא" מאחר ואין מדובר במתנה אלא בהברחה כספי המשכנתה כתבו היו שייכים גם לכספו של הגבר וע"כ נחשבת הדירה כאילו נקנתה בעיקר מכספו, ומעט מכספה של האישה. אך גם אם קניית הדירה נעשתה כשרוב הכסף היה של האיש, עדיין לא מוכח שהמוכר מקנה את הנכס ל'בעל המעות' ולא למי שהנכס נרשם על שמו. קבלת פסק הדין בפ"ת נשאר על כנו לאחר שדחה ההרכב את טענות הערעור והנכס בפ"ת ליבת המחלוקת תחולק בחלקים שווים על סכום גובה המשכנתה הראשונית לסילוק מחלקו של הגבר החליטו הדיינים יידון בבית הדין האזורי .
