מקרה אשר הובא בפני הרכב הדיינים
הרב אליהו אריאל אדרי – אב"ד, הרב אבידן משה שפנייר, הרב אברהם הרוש
:
בבית הדין בב"ש נדון סביב התקזזות וחלוקת בני זוג לשעבר אשר התגרשו ב2021
בבסיס טענות הגבר :
"טענת האישה לקבל מחצית מתשלום החוב ששילמה מחשבונה הפרטי הוא מתוך נקודת מבטה הסוברת שחשבונה הפרטי הוא אכן שלה ושיש להחריגו מהאיזון. אולם לאחר שביה"ד הכריע שיש להתחשב בחשבון זה כחשבון משותף, הרי שכבר אין טעם לנכות מהבעל לשעבר את הסכום ששילמה עבורו לחוב המשותף כיון שהחשבון ממנו שילמה להסרת החוב שייך אף לו. נמצא לפי"ז שאף מהכספים שלו נלקח לטובת תשלום החוב, ואין כעת טעם לבקש ממנו לשלם כיון שהוא כבר שילם ע"ז."
בהצגת טענות האשה:
"הראשונה, למעשה הבעל עותר לבטל החלטה שרירה וקיימת שהוציא ביה"ד מתחת ידו לאחר כמחצית השנה. זאת ועוד, הייתה לבעל היכולת לערער על החלטה זו, ומשלא עשה כן נסתתמו טענותיו, וכפי עיקרון סופיות הדיון הקיים בסדר הדין האזרחי. למותר לציין שאף אם יש לבעל היכולת לערער על זה, ביה"ד שנתן את ההחלטה הוא לא הערכאה בה ניתן לערער על החלטה זו בפניו, כיון שביה"ד אינו משמש כערכאת ערעור על החלטותיו שלו.
שנית, סילוק החוב היה לאחר חוו"ד האקטוארית, ולא היה בפני האקטואר פרט זה. משכך, למעשה ניתן לומר שהאישה שילמה מחלקה על תשלום החוב, ובהתאם לזה היא זכאית לתשלום מחצית מזה, וכפי ההחלטה המקורית שיצאה מביה"ד.
בדיון הביעו הדיינים בדיקת עומק לבסיס הטענות שהועלו והתייחסות למועד הקרע כאשר דחו טענה אחת וקיבלו את הטענה השנייה
ועוררו את השאלה המתבקשת בין דיון מחדש לערעור מאחר וערעור על החלטות הסמכות שייכת לבית הדין הרבני הגדול אך משנראה כי הבינו את פרשנות החלטתם הסכימו לקבל את בסיס הטענה אשר הועלתה
ייצוג הצדדים:
המבקש: פלונית (ע"י ב"כ טו"ר ניסים אדרי)
המשיבה: פלוני (ע"י ב"כ עו"ד נטלי ביטון)
