בקשת רשות ערעור שהגישה האם על החלטת השופטת ריבי לב אוחיון מבית המשפט לענייני משפחה בירושלים הוגשה מצד האם על ההחלטה להפקדת ערובה ע"מ לידון ברצונה לשנות את ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין.
הסכם ההגירה שנחתם בהסכם הגירושין מתייחס לשני קטינים ולתנאים שבהם יחיו על הציר בין המדינות לאחר נישואי האשה בפעם השנייה .
האב טוען כי יש לאכוף את ההסכם מאחר ואת חופשת הפסח היו אמורים להיות הקטינים בארץ ואף קיים חשש להבאתם במועד חגיגות בר המצווה של הקטין האם מנגד טענה כי יש לשנות את ההסכם . ותבעה פיצוי מהאב
על תביעה זו ביקש האב בהפקדת ערובה וכיאה קיבל החלטה כי ידון בעניינה בהפקדת הערובה .
טענתו של האב הייתה כי התביעות אשר הוגשו עוד בזמן שתביעתו תלויה ועומדת באה למעשה להביא להשתקתו ומדובר בתביעות סרק .
עורך הדין אברהם אטיאס שייצג את האב הציג את חוות הדעת של המומחית לפיה האם "פועלת כדי למזער את מיקומו והשפעתו של האב בחיי הילדים תוך הכחשה של התפקידיםהשונים במשפחה והחשיבות העצומה שיש להמשך הקשר של הילדים עם אביהם על התפתחותם הרגשית של הילדים"
השופטת חיה זנדברג שדנה בבקשת רשות הערעור הסכימה לקבל את הבקשה אך במבחן ראיית הנסיבות לא מצאה לנכון להתערב בהחלטתה של לב אוחיון והטילה על האם הוצאות מינוריות ע"ס 5000 ₪ והורתה על הפקדת הערובה לתביעותיה .
לבטח בשל העלויות הגבוהות הכרוכות בתיק.
