טענות הצדדים:
הנתבע טען כי לא ניתן להכיר בו כאב הקטין עד אשר תיערך בדיקת אבהות. הוא הצהיר כי הוא אינו מתנגד לביצוע הבדיקה, אך התובעת לא הגישה תביעה בנושא. הנתבע הביע חשש מהולדת הקטין, לאחר שהקשר בין הצדדים היה קצר ולא מחייב. לעומת זאת, התובעת טוענת כי הנתבע היה מודע להיריון ופעל לשכנע אותה לבצע הפלה, כך שהוא לא יכול להכחיש את אבהותו.
הבקשה למזונות זמניים:
התובעת טענה כי הנתבע מתעלם מחובתו לסייע במזונות הקטין, והיא עצמה נתונה במצב כלכלי קשה. היא ביקשה לספק את צרכי הקטין בסך של 5,175 ש"ח לחודש, בנוסף להוצאות חינוך.
החלטת השופטת:
השופטת קבעה כי לפני שפסיקה במזונות, יש צורך להכריע בשאלת האבהות. עם זאת, היא הבהירה כי מחיקה על הסף של התביעה הוא סעד קיצוני הננקט במקרים חריגים בלבד. השופטת לא מצאה לנכון למחוק את תביעת המזונות, אלא להשהות את הדיון עד להחלטה בתביעת האבהות.
סיכום ההחלטה:
השופטת אליה נוס מבימ"ש לענייני משפחה בפ"ת הורתה לתובעת להגיש בתוך שבעה ימים תביעת אבהות, והדיון בתביעת המזונות יוקדם לעיונה בעוד 90 יום. השופטת הבהירה כי אם ייקבע כי הנתבע הוא אב הקטין, תינתן לו הזדמנות להגיש כתב הגנה ותגובה לבקשה למזונות זמניים. אם ייקבע כי אינו האב, תביעת המזונות תימחק ללא התראה נוספת.
מסקנות:
החלטת השופטת ממחישה את הצורך בבירור האבהות כשלב קרדינלי לפני קביעת חובות מזונות. המקרה מעלה שאלות משמעותיות על ההיבטים המשפטיים והרגשיים הכרוכים בקביעת אבהות ובחובות ההוריות בעקבות זאת. החלטה זו ממתינה לשלב הבא, שבו ייתכן שיתברר האם הנתבע הוא האב, ובכך יושפע גם עתידו של הקטין.
