אלכסנדר דיומא כתב: "כבלי הנישואין כבדים כל כך, שנדרשים שניים לשאת אותם, ולעיתים שלושה – אך איש אינו רוצה שבנישואיו יהיה משא נוסף". ואכן, כאשר בגידה נכנסת לתוך מערכת זוגית, היא נחווית פעמים רבות כרעידת אדמה רגשית. היא אינה פוגעת רק באמון, אלא מערערת את הסיפור המשותף שבני הזוג סיפרו לעצמם על חייהם יחד.
עבור האדם שנבגד, הגילוי עלול להיות חוויה מטלטלת: האדם שהיה מקור הביטחון והקרבה הופך לפתע למקור כאב ופגיעה. עולות תחושות של השפלה, דחייה, כעס ופחד. פעמים רבות בן הזוג הנפגע שואל את עצמו: מה היה אמיתי? האם ניתן להאמין שוב? האם כל מה שבנינו יחד היה אשליה?
גם הצד שבגד נמצא במצב מורכב. לצד האחריות והצורך להתמודד עם הפגיעה שגרם, הוא עשוי לחוות אשמה, בושה ופחד מאובדן הקשר.
למרות עוצמת המשבר, לא כל בגידה מובילה לפרידה. זוגות רבים בוחרים לנסות לשקם את מערכת היחסים. הם אינם רוצים לוותר על השנים המשותפות, על המשפחה, על החברות ועל תחושת הבית שנבנתה לאורך הדרך. הם מבינים כי הזוגיות כפי שהייתה לפני הבגידה אינה יכולה להמשיך, אך שואלים האם ניתן ליצור זוגיות חדשה מתוך השבר.
כאן עולה הרעיון של הסכם לאחר נישואין – לא במובן המשפטי בלבד, אלא כהסכם רגשי בין בני הזוג.
יצירת חוזה זוגי חדש
כאשר זוג חותם על הסכם ממון לפני הנישואין, הוא מנסה להסדיר סוגיות כלכליות ולתכנן את העתיד. לאחר בגידה, זוג זקוק לעיתים להסכם מסוג אחר: הגדרה מחודשת של המחויבות, הצרכים והגבולות בתוך הקשר.
הסכם רגשי לאחר בגידה אינו נכתב על ידי עורך דין. הוא נבנה על ידי בני הזוג עצמם, לעיתים בעזרת טיפול זוגי ומשפחתי. מטרתו אינה להעניש את הצד שפגע, אלא ליצור בסיס חדש שעליו ניתן יהיה לבנות מחדש אמון.
כדי להגיע לכך, על הזוג לעבור מספר שלבים משמעותיים.
השלב הראשון: עיבוד הפגיעה והבנת המשבר
בשלב הראשון יש לתת מקום מלא לכאב שנוצר. אי אפשר לדלג מעל הפצע ולנסות "לחזור לשגרה". האמון נפגע, ולכן יש צורך בתהליך של עיבוד רגשי.
בן הזוג שנפגע עשוי לחוות סערת רגשות: כעס, עצב, חרדה וחוסר יציבות. לעיתים הוא ינסה להתקרב ולעיתים יתרחק. תגובות אלה אינן מעידות בהכרח על חוסר רצון לסלוח, אלא על הקושי לעכל את אובדן הביטחון.
במקביל, בן הזוג שבגד נדרש להתמודד עם האחריות למעשיו. התנצלות היא שלב חשוב, אך היא אינה מספיקה. בניית אמון מחדש דורשת עקביות, שקיפות, סבלנות והבנה שהתהליך אינו מתרחש לפי לוח הזמנים של הצד הפוגע.
בשלב זה הזוג צריך לשאול את עצמו שאלה בסיסית: האם קיימת מחויבות אמיתית לשיקום? האם שני בני הזוג מוכנים להשקיע בתהליך גם כאשר הוא מורכב וכואב?
השלב השני: שינוי הסיפור הזוגי
לאחר שהפצע הראשוני מקבל מקום, מתחיל תהליך של בניית סיפור חדש.
זוגות רבים מגיעים לטיפול כשהם מוגדרים רק דרך המשבר: "הוא הבוגד", "היא הנבגדת". כדי להתקדם, יש צורך להרחיב את התמונה ולזכור שהקשר מורכב מהרבה יותר מהרגע שבו התרחש המשבר.
בני הזוג יכולים לחקור יחד:
מה היו הכוחות שלנו כזוג?
מה גרם לנו לבחור זה בזו בתחילת הדרך?
אילו דברים טובים עדיין קיימים בינינו?
איזה זוג אנחנו רוצים להיות בעתיד?
המטרה אינה למחוק את הבגידה או להתעלם ממנה, אלא לשלב אותה בתוך סיפור רחב יותר שבו קיימים גם כאב וגם יכולת לצמיחה.
מאשמה לאחריות משותפת
חשוב להבחין בין אחריות לבין אשמה.
האחריות למעשה הבגידה מוטלת על מי שבחר לפנות מחוץ לזוגיות במקום להתמודד עם הקשיים בדרך אחרת. יחד עם זאת, בתהליך השיקום חשוב שבני הזוג יבחנו גם את מערכת היחסים שהייתה ביניהם לפני המשבר.
הדבר אינו אומר שהנבגד אחראי לבגידה. איש אינו גורם לבן זוגו לבגוד. אך לעיתים משבר כזה חושף בעיות שהיו קיימות בקשר: ריחוק רגשי, קשיי תקשורת, חוסר הקשבה או הזנחה הדדית של הזוגיות.
היכולת להסתכל יחד על הקשר, בלי להישאר רק בעמדות של מאשים וקורבן, מאפשרת ליצור שינוי עמוק יותר.
לא לחזור אחורה – לצמוח קדימה
זוג שמצליח לשקם את יחסיו לאחר בגידה אינו חוזר בהכרח לזוגיות שהייתה לפני המשבר. למעשה, זו אינה המטרה.
המטרה היא ליצור ברית חדשה: זוגיות מודעת יותר, קשובה יותר ומתאימה יותר לשלב החיים שבו נמצאים בני הזוג.
כמו שהטעם שלנו משתנה לאורך השנים בבחירת השוקולד האהוב עלינו, כך גם זוגיות זקוקה להתחדשות ולהתאמה לשינויים שעוברים בני האדם.
לעיתים דווקא המשבר הכואב ביותר מאפשר לזוג לעצור, להקשיב מחדש ולשאול: איזה קשר אנחנו רוצים ליצור מכאן והלאה?
כאשר קיימת מחויבות של שני בני הזוג, נכונות לקחת אחריות ורצון אמיתי להשתנות – ניתן לא רק לשקם את האמון, אלא ליצור זוגיות חדשה המבוססת על בחירה מחודשת זה בזו.
רונית כהן זמורה- מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת מטעם האגודה לטיפול זוגי ומשפחתי.
מחברת הספר ״תחנות החיים של הזוגיות״ – מדריך עבודה עצמית בזוגיות מ-א׳ ועד ת׳.
