תדהמה משפטית נרשמה באולמה של השופטת רונית ויצמן, כאשר אם ביקשה לשלול את אפוטרופסותו של האב על בנה, יליד 2018, ולמנותה כאפוטרופוסית יחידה. האם טענה כי האב מתנער מאחריות, כמעט שאינו מקיים קשר עם הקטין, והותיר את מלוא נטל הגידול על כתפיה. לדבריה, אף במקרים בהם נדרשה חתימתו – ליציאה לחו״ל או לרישום למסגרת חינוכית – נאלצה להיאבק כדי להשיגה.
מנגד, האב, שניהל קשר מחוץ לנישואיו וכתוצאה ממנו נולד הקטין, הודה כי אינו מעורב בחיי בנו, אך הצהיר כי אין בכוונתו לנתק כל קשר ואף התחייב לשתף פעולה עם האם בעניינים מהותיים.
העו״סית: "לא נמצא מידע התומך בשלילת האפוטרופסות"
בתסקיר שהוגש לבית המשפט נכתב כי חרף הקשיים בתקשורת, הצדדים מצליחים לנהל קשר בסיסי סביב צורכי הקטין. העו״סית לסדרי דין הדגישה כי לא נמצאה הצדקה לשלול מהאב את מעמדו כאפוטרופוס טבעי, ואף ציינה כי שמירת דמותו של האב בחיי הילד חשובה יותר מהקושי שתיארה האם. היא אף הוסיפה כי במקרה כזה – שבו האב מודה בהיעדר נוכחות אך מבקש להישאר אפוטרופוס – "לא נתקלתי בעבר".
הכרעת בית המשפט
השופטת ויצמן קבעה כי לא התקיימו התנאים החריגים לשלילת אפוטרופסות, וכי גם תצהיר האב, שבו כתב שאינו רוצה קשר עם בנו, אינו גובר על עדותו בבית המשפט – שם הצהיר כי יסכים לפעול בשיתוף פעולה. הצעת פשרה שהעלה בית המשפט כללה תקופת ניסיון עם חובת תגובה מהירה של האב לפניות האם ואף אפשרות להטלת סנקציה כספית, אך האם סירבה לה.
בסופו של דבר נדחתה התביעה. בית המשפט קבע כי טובת הקטין מחייבת את שימור האפוטרופסות המשותפת, תוך הבהרה כי על האב מוטלת חובה לשתף פעולה עם האם ולספק מענה ענייני ומהיר בכל הנוגע לצרכי הילד.
