סיפור הצדדים מובא בפסק הדין עוד מתחילת דרכו עת עבדה האשה במסעדה השייכת לבני המשפחה כמלצרית בהיותה בת 16 וקשר החל להתרקם בינה ובין בעלה לשעבר כאשר הייתה נוצרייה ובהמשך הדרך עברה הליך גיור בן שנה וחצי לאחריו נישאה לא לפני שדאג הגבר כי ייחתם הסכם ממון אשר יסדיר את כל הנושא הרכושי.
האשה שמעוניינת לבטל את הסכם הממון טענה כי הגיור נעשה עבורו ונערך מספר שבועות בודדים טרם מועד החתונה המשוער בעוד היא אינה מבינה את השלכותיו ,ההסכם נערך ע"י עו"ד מטעמו של הגבר בזמן שהיא כלל אינה הבינה את השפה על בוריה למעשה בזמן שבקושי ידעה קרוא וכתוב ,וידיעת השפה העברית הייתה רופפת ע"כ נאלצה להסתמך על מילתו בלבד כי בית המגורים יהיה שייך לשניהם עם סיום בנייתו. וההסכם עצמו יהיה תקף לשבע השנים הקרובות .
עוד ציינה כי היא סמכה עליו על אף שלא קבלה בכלל עותק מאחר ואמור הוא להיות בטל את המגרש העלתה בכתב הטענות רכשו השניים ולשם כך נלקחה משכנתה לתקופה של 25 שנים במהלך השנים בנו עליו את ביתם. כך שיש לראות בה שותפה מלאה רק בדיעבד התברר לה כי להסכם הממון לא היה כלל תוקף לסיומו כך שאינו קצוב הוא בזמן.
את ההסכם יש לבטל באופן מוחלט מאחר והצדדים במהלך השנים התנהגו אחרת מכל אחת מעילות דיני החוזים או לחילופין יש לאזן את המשאבים בחלוקה שאינה שוויונית כאשר היא מייחסת 80% לטובתה ו 20%לטובת הגבר. ההסכם לטענתה הוא פסול ופגום מעיקרו.
הגבר באמצעות עורכי דינו עוה"ד ליזי זוהר-חאמו ועו"ד יוגב חאמון מציגים תמונה שונה לחלוטין בה הם שוללים את יצירת תמימותה לכאורה של האשה מדובר באשה שכלתנית דעתנית מאוד בעלת עצמאות לפעול עפ"י רצונה כפי שבחרה לערוק מן הצבא בשל אי התגייסות תוצאה שהובילה אותה לישיבה בכלא . מתלוננת סדרתית אשר הגישה לא פחות מ11 תלונות כנגד הגבר . הגבר מתוקף זכויות בשל מגורי הוריו זכה במגרש המדובר. ולקשר הביא עימו בניגוד אליה רכוש רב . לצורך רכישתו אף נחתמה התחייבות בלתי חוזרת שלא ניתנת לחלוקה . מדובר בזכות אישית בר רשות, לכן גם לא ניתן להעניק לאשה זכויות בו. לגבי המימון טענו עורכי הדין הורי הגבר הם אשר הסדירו את התשלומים הנדרשים לרכישת הזכויות במגרש, ובמהלכם שילמו תשלומים למיסוי מקרקעין ולרמ"י. בניית הבית הסתיימה עוד טרם הנישואין .על הסכם הממון פירטו עורכי הדין:
עורכי הדין ע"י ב"כ עוה"ד ליזי זוהר-חאמו ועו"ד יוגב חאמו
(צילום:פייסבוק)
הסכם הממון קצר ותכליתי ובו 6 סעיפים מופרשים וברורים, והוא עוסק בבית המגורים. ההסכם קובע כי המגרש ובית המגורים הבנוי עליו, יוותר, בעת פרידת הצדדים בבעלות האיש בלבד, כאשר הרציונאל שעמד מאחוריו היה לשמור ולהגן על זכויות האיש, אשר הוריו רכשו עבורו מגרש ועליו נבנה בית המגורים, במימונם. הסכם הממון למעשה תואם אף את החוק, מאחר ומדובר בנכס שהיה בבעלות האיש מלפני הנישואין, כך שלא יכול להיות שמדובר בהסכם מקפח. הצדדים חתמו על הסכם הממון מרצון חופשי ולאחר שהבינו את משמעות תוצאותיו, ואף פעלו לשם הגשתו לאישורו של בית המשפט על מנת ליתן לו תוקף של פסק דין.אישור ההסכם על ידי בית המשפט נעשה כדין.
עוד הוסיפו על הליך הגישור עליו הגיעו השניים בהסכם כולל . אך רגע לפני חתימתו החלהב האשה במתקפת ההליכים המשפטיים כך עולה בסיכום הטענות שהציגו עורכי הדין :
" יש לדחות את התביעה, האשה חתמה על הסכם הממון כשהיא מבינה היטב את המשמעויות שלו, היא שלטה בשפה העברית, עו"ד שהכין את ההסכם ייצג את שני הצדדים, והיא הסכימה כי בית המגורים, שנרכש ומומן על ידי הוריו של האיש, יוותר בבעלותו. האיש גם דוחה את טענות האשה לגבי שינוי בהתנהגות וטוען כי טענות אלה אינן יכולות לדור בכפיפה אחת עם טענות האשה למצג שווא לענין בטלות ההסכם לאחר 7 שנים, לכאורה."
השופטת שירלי שי לאחר פירוט מעמיק בדבר התעקשות האשה להמשיך ולנהל את התיק עד תומו ובהתאם לבקשת עורכי דינו של הגבר מחייבת את האשה בהוצאות גבוהות ע"ס 50,000 ₪ ופוסקת על סילוק ידה מהנכס .
