מכתב פרידה קורע לב, שהותיר אחריו אדם שהתאבד, הפך למאבק משפטי עיקש שהסתיים בהכרעה יוצאת דופן
השבת המסמך המקורי למשפחתו – האלמנה וילדיהם.
האלמנה, שבעלה שלח יד בנפשו, פנתה בבקשה לצו קיום צוואה. המכתב שהותיר המנוח נחשב לצוואה לכל דבר, והמשפחה ביקשה להגישו באמצעות העתק נוטריוני נאמן למקור, כדי לשמור את המסמך המקורי – שבו נכתבו דברי הפרידה – בידיה. לדבריהם, למכתב ערך רגשי עצום ובלתי ניתן להחלפה.
אלא שהיועץ המשפטי לממשלה התנגד בתוקף. עמדתו הייתה כי אין מנוס מהפקדת המסמך המקורי אצל הרשם לענייני ירושה, בהתאם לדרישות הדין.
בלית ברירה, הופקד המסמך בלב כבד, כשהאלמנה והילדים נאלצים להיפרד מהמזכרת הכתובה האחרונה מבעל ואב.
המשפחה לא השלימה עם ההחלטה. בליווי משפטי, יצאה האלמנה להליך שנמשך כארבעה חודשים אינטנסיביים – במטרה לשנות את המצב החוקי או, למצער, לייצר פסיקה פורצת דרך. ואכן, לאחר מאבק עיקש ולמרות ההתנגדות החוזרת מצד היועמ"ש, פסק בית המשפט לטובתה: מכתב הפרידה שהוכר כצוואה – יוחזר למשפחה.
עורכת הדין חגית ועקנין ירמיה שייצגה את המשפחה אמרה לאחר פסק הדין: "לא מדובר רק בזכויות משפטיות. מדובר בכבוד אחרון, בזיכרון מוחשי של אדם אהוב. זהו מסמך בעל ערך רגשי עצום, שלא ייתכן שייעלם אל תוך תיקי הרשם".
ההכרעה אינה משנה את דרישות החוק באשר לצוואות, אך מהווה תקדים חשוב במקרים חריגים – במיוחד כאשר מדובר במסמך אישי כל כך, שנכתב ברגעי חיים אחרונים.
"מדובר בכבוד אחרון"
עורכת הדין חגית ועקנין ירמיה
(צילום: פרטי)
"צדק צדק תרדוף"
עתה, המכתב שב הביתה – למקום שבו לבבות נשברו, אך גם נאבקו על מה שיקר באמת.
