מה שהחל כאיתור פעילות חריגה בקבוצות סגורות באפליקציות מוצפנות, הפך בתוך זמן קצר לאחת החקירות המורכבות והמטלטלות שנוהלו בשנים האחרונות בתחום עבירות המין נגד קטינים. חוקרי יחידה 105 בלהב 433, יחד עם יחידות סייבר נוספות, מצאו עצמם מול רשת סגורה שפעלה לפי החשד במשך תקופה ארוכה מתחת לרדאר — תוך שימוש בכינויים בדויים, הצפנות ושיטות שנועדו להסתיר את זהות המשתמשים.
לפי החשד, חברי הקבוצות לא הסתפקו בצריכת תכנים פדופיליים, אלא ניהלו ביניהם שיח פעיל סביב עבירות שביצעו בקטינים, בהם ילדיהם שלהם. בחלק מהמקרים, כך עולה מהחקירה, המעשים אף תועדו ונשלחו בזמן אמת למשתמשים אחרים בקבוצה.
במשטרה מתארים חקירה שנוהלה כמעט כמו מבצע מודיעיני לכל דבר. במשך חודשים פעלו החוקרים תחת זהויות סמויות וניסו לחדור לקבוצות הסגורות שפעלו בטלגרם ובפלטפורמות מוצפנות נוספות. חלק מהחשודים החליפו שמות משתמש לעיתים תכופות, מחקו חומרים באופן שוטף והשתמשו באמצעי אבטחה דיגיטליים שנועדו להקשות על איתורם.
אלא שלטענת גורמי החקירה, דווקא ההתכתבויות הפנימיות בין חברי הקבוצה הפכו לראיה מרכזית. החוקרים הצליחו לשחזר שיחות שנמחקו ולאתר תכתובות שבהן החשודים, לפי הנטען, עודדו זה את זה ואף החליפו “עצות” כיצד לבצע את המעשים מבלי לעורר חשד.
באחת ההתכתבויות שנחשפו נכתב: “קח אותו ברכב לאיזה מקום שקט, חצי שעה־שעה ותחזור”. התכתבות אחרת כללה, לפי החשד, שיח על “דרכים להתקרב לילדים בהדרגה”, תוך ניצול סיטואציות יומיומיות ומשחקים תמימים לכאורה.
ביחידה 105 הבינו בשלב מוקדם כי מדובר לכאורה במעגל פעיל ומתמשך של תיעוד, שיתוף והפצה — ולא בצפייה פסיבית בלבד. לפי החשד, חלק מהמעשים בוצעו בתוך בתי החשודים עצמם, ולעיתים בזמן שבני משפחה נוספים נמצאים בבית.
אחד הקשיים המרכזיים בחקירה היה הפער בין הדמויות שעלו מתוך החומרים לבין אורח החיים של החשודים במציאות. במשטרה מדגישים כי מדובר באנשים שניהלו כלפי חוץ חיים רגילים לחלוטין — הורים לילדים, עובדים במקומות מסודרים ולעיתים גם בעלי תפקידים משמעותיים. אחת החוקרות בפרשה תיארה זאת כך: “אלה אנשים שאתם פוגשים בסופר”.
כדי לבסס את החשדות, הפעילו החוקרים מערך טכנולוגי רחב שכלל הצלבות כתובות IP, שחזור קבצים שנמחקו, ניתוח תעבורת מידע ובדיקות פורנזיות למכשירים סלולריים ומחשבים שנתפסו במהלך הפשיטות. במקרים מסוימים הצליחו החוקרים לשחזר חומרים שנמחקו זמן קצר לפני המעצרים.
במשטרה מספרים כי לאחר תפיסת המכשירים הדיגיטליים, החלה עבודת פענוח שנמשכה שבועות ארוכים. חלק מהמכשירים היו מוגנים באמצעי הצפנה מתקדמים, אך צוותי הסייבר הצליחו לחלץ מהם מאות קבצים, סרטונים ותמונות. החוקרים עברו באופן שיטתי על החומרים כדי לזהות קורבנות פוטנציאליים, לאתר מיקומים ולמפות את הקשרים בין החשודים.
לצד החקירה הדיגיטלית, נוהלה גם פעילות מודיעינית בשטח. החוקרים ביצעו איכונים, אספו מצלמות אבטחה והצליבו בין מועדי ההתכתבויות לבין מיקומים פיזיים של החשודים. לפי גורמים המעורים בפרשה, המטרה הייתה להוכיח כי לא מדובר בפנטזיות כתובות בלבד — אלא במעשים שבוצעו בפועל.
במשטרה מדגישים כי אחד השלבים הרגישים ביותר היה איתור הילדים שנפגעו לכאורה. מיד עם התפתחות החקירה שולבו בפרשה חוקרי ילדים, גורמי רווחה ואנשי מקצוע מתחום הטיפול, בניסיון להעניק הגנה וסיוע לקטינים.
החוקרת נופר דולב, שנחשפה לאורך החודשים האחרונים לחומרים הקשים שנאספו בתיק, אמרה כי אנשי היחידה התמודדו עם מראות ותכנים מטלטלים במיוחד. “אלה אנשים שבאמת אין להם אלוהים”, אמרה, והוסיפה: “היצר המיני גובר עליהם והם מאבדים צלם אנוש”.
לדברי גורמים במשטרה, החקירה עדיין נמשכת וחלק מהחשדות מוסיפים להיבדק גם בימים אלה. במשטרה מעריכים כי ייתכן שמעורבים נוספים יאותרו בהמשך, וכי היקף הפעילות שנחשפה גדול מכפי שסברו בתחילת הדרך.
