רוצה להתגרש – ותישאר בלי מזונות

בית הדין הרבני הגדול בירושלים, בהרכב הדיינים הרב מימון נהרי, הרב מרדכי רלב״ג והרב אברהם מאיר שלוש, דחה ערעור שהגישה אישה נגד החלטת בית הדין האזורי בחיפה, וקבע כי אישה שמצהירה כי היא מעוניינת להתגרש – אינה זכאית למזונות מבעלה, גם אם הגט טרם סודר בפועל.

הערעור הוגש לאחר שבית הדין האזורי בחיפה דחה את תביעת האישה למזונות, בקובעו כי משעה שהאישה אינה חפצה בשלום בית ומבקשת להתגרש – נשלל הבסיס לחיוב הבעל במזונות. את הבעל ייצגה בהליך עו״ד אילנה מור יוסף.

“אין אפשרות לטעון לשני הכיוונים”

הרכב הדיינים בבית הדין הגדול אימץ את קביעת הערכאה הראשונה והבהיר כי תביעת מזונות מצד אישה המבקשת להתגרש יוצרת סתירה מהותית: מזונות אישה נועדו לאפשר קיום חיים משותפים, וכאשר האישה עצמה מבקשת לנתק את הקשר הזוגי – אין הצדקה להמשך החיוב.

בפסק הדין נקבע כי אין צורך להיכנס לשאלת האשמה בפירוד או לבחון את הסיבות שהובילו למשבר בין בני הזוג. גם אם קיימות טענות קשות כלפי הבעל, עצם הרצון המוצהר של האישה להתגרש שולל את זכאותה למזונות. הדיינים קבעו כי בנסיבות אלו דינה של האישה כדין “מורדת” לעניין מזונות.

ניסיונות לפשרה – שלא צלחו

עוד עולה מפסק הדין כי הן בית הדין האזורי והן בית הדין הרבני הגדול ניסו להביא את הצדדים להסכמות, בין היתר באמצעות הצעה לתשלום מזונות זמניים בסכום של כ־4,000 ש״ח לחודש לתקופה קצובה, על מנת לאפשר לאישה התארגנות כלכלית לקראת הגירושין. הבעל הסכים להצעה, אולם האישה סירבה לה בשלב מוקדם – סירוב שנזקף לחובתה במסגרת ההכרעה הסופית.

הוצאות משפט והצמדתן לסידור הגט

מעבר לדחיית הערעור, קבע בית הדין כי האישה תישא בהוצאות משפט. עם זאת, לפנים משורת הדין נקבע כי אם תסכים להתגרש במועד שנקבע – יוחזר לה חלק מסכום ההפקדה שהופקד בקופת בית הדין. מנגד, אם תסרב להתגרש, יועבר מלוא סכום ההפקדה לבעל, אשר יהיה רשאי לפעול בהליכים משפטיים נוספים.

עורכת הדין אילנה מור יוסף

ייצגה את הבעל

דעת מיעוט – וגישה מחמירה בדעת הרוב

יצוין כי דעת מיעוט בהרכב סברה כי היה מקום לאמץ את הצעת הפשרה ולפסוק לאישה מזונות מצומצמים לתקופה קצרה, בין היתר בשל טענותיה לפערי כוחות כלכליים והעובדה שטענותיה לא נבחנו לעומקן בערכאה הראשונה. ואולם, עמדת הרוב גברה, והערעור נדחה.

מסר ברור למתדיינים

פסק הדין מעביר מסר חד וברור להליכי גירושין: תביעת מזונות אינה יכולה לשמש כלי כלכלי מקביל לדרישה להתגרש. אישה המבקשת לסיים את הקשר הזוגי – לא תוכל לדרוש מבעלה להמשיך ולשאת במזונותיה, גם אם הגט עצמו טרם בוצע.