במוקד ההליך עמדה מערכת הסכמים שנחתמה לאורך שנות הקשר בין בני הזוג. כבר בשנת 2011 חתמו השניים על הסכם ממון שקבע הפרדה רכושית כמעט מוחלטת, אך כלל מנגנוני פיצוי משמעותיים במקרה של פרידה. תשע שנים לאחר מכן נחתמה תוספת להסכם, לאחר מכירת אחת החברות שבבעלות האיש, ובה הוגדל משמעותית הסכום שיועבר לאישה במקרה של פירוד.
לפי ההסכמים, התחייב איש העסקים להעביר לגרושתו 35 מיליון שקל בצירוף הצמדה למדד, לצד סכום נוסף של 57 מיליון דולר נטו, בתוספת ריבית שנתית של 2% החל משנת 2020. בנוסף נקבעו מנגנונים הנוגעים להעברת זכויות בנכסים ובחברות שונות בארץ ובחו"ל.
אלא שלאחר הפרידה, התעורר מאבק סביב עצם ביצוע פסקי הדין. האישה ביקשה לקבל את הסכומים שנקבעו בהסכמים, בעוד האיש טען כי לא ניתן לחייב אותו לשלם בטרם תעמוד היא בכל התחייבויותיה כלפיו.
בין היתר טען כי האישה לא השיבה לידיו חפצי אמנות, לא ויתרה על זכויות במקרקעין שונים ואף לא החזירה הלוואות שקיבלה ממנו. לטענתו, מדובר ב"חיובים שלובים", ולכן לא ניתן להפריד בין חובותיו הכספיים לבין התחייבויותיה שלה. עוד ביקש כי ביצוע התשלומים יעוכב עד לבירור כלל טענותיו נגדה.
השופט יהורם שקד דחה את הקו הזה כמעט מכל וכל. בהחלטה חריפה הבהיר כי איש העסקים מתעלם מהעובדה הבסיסית ביותר בתיק: שני ההסכמים כבר קיבלו תוקף של פסק דין, ולכן ההליך אינו עוסק עוד בבירור זכויות חוזיות אלא באכיפת פסקי דין חלוטים.
"קראתי את שני ההסכמים פעם אחר פעם", כתב השופט, "ולא מצאתי כל חיוב ברור וקצוב של האישה כלפי האיש שיש בכוחו להפחית מחיובו הברור והקצוב כלפיה או לעכב את ביצוע העברת הסכומים לידיה".
בהמשך ההחלטה אף ציין השופט כי גם אם קיימות בין הצדדים מחלוקות נוספות – אין בהן כדי להצדיק עצירת סכומי העתק שנקבעו במפורש בהסכמים. לדבריו, טענות הנוגעות לחפצי אמנות, נכסים או הלוואות, אינן יכולות להפוך לכלי שמונע את ביצוע פסק הדין המרכזי.
השופט שקד אף מתח ביקורת על ניסיונו של האיש לקשור בין חיובים שונים, וקבע כי לא ניתן "לייצר זיקה חדשה שהצדדים מעולם לא עיגנו". עוד הזכיר כי האישה כבר פינתה את בית המגורים המשותף, העבירה מניות וזכויות שונות ופעלה בהתאם לחלקים מההסכמות שנקבעו לאורך השנים.
באחד הקטעים הבולטים בהחלטה כתב השופט: "המנוע לקיומו של חיוב חוזי הוא שעל שני הצדדים לקיים חיוביהם בד בבד – אך עד שהמנוע עלה". אלא שלדבריו, במקרה זה מנגנון החיובים כבר "עבר שלב" לאחר שההסכמים אושרו כפסקי דין מחייבים.
בסופו של דבר הורה בית המשפט לאיש העסקים להעביר לאישה בתוך 15 ימים את שני הסכומים המרכזיים: 35 מיליון שקל בצירוף הפרשי הצמדה, וכן 57 מיליון דולר בתוספת הריבית שנקבעה. בנוסף חויב האיש בהוצאות משפט.
ההחלטה של השופט יהורם שקד משדרת מסר ברור במיוחד לעולם הסכמי הממון: גם בסכסוכי ענק של האלפיון העליון, בתי המשפט אינם ממהרים לאפשר לצד אחד לעכב תשלומים שנקבעו בפסק דין, בטח כאשר מדובר בחיובים כספיים ברורים ומפורשים.
