בית הדין הרבני לא מוסמך לדון במזונות ילדים ללא הסכמת שני הצדדים- ההכרעה והציפייה

מאת :גילי פוגל

ההחלטה לה  המתינו בציפייה שנראתה אינסופית : בתי הדין הרבניים אינם מוסמכים לדון במזונות ילדים ללא הסכמת הצדדים

בג"ץ הכריע היום (רביעי) באופן תקדימי כי בתי הדין הרבניים אינם מוסמכים לדון במזונות ילדים במסגרת תביעות גירושין, אלא אם התקבלה הסכמת שני הצדדים או כאשר מדובר בתביעות להשבת כספים שהורה אחד הוציא.

הרקע לפסיקה

החלטה זו התקבלה בעקבות ארבע עתירות שהגישו גברים נגד פסיקות בתי הדין הרבניים, אשר קבעו מזונות ילדים במסגרת תביעות גירושין. השופטות יעל וילנר ורות רונן, אשר היו בדעת הרוב, פסקו כי "הלכת שרגאי" מ-1969, אשר קבעה כי אין סמכות לבתי הדין לדון בתביעות מזונות ילדים, מחייבת גם כיום. השופט נעם סולברג, בדעת מיעוט, חלק על כך.

הכאוס המשפטי – בין הערכאות הדתיות והאזרחיות

הפער בין החלטות בג"ץ לבין הפרשנות של בתי הדין הרבניים הוביל לחוסר בהירות משפטית. בעוד שבית המשפט העליון קבע כי נדרשת הסכמת שני הצדדים לדון במזונות ילדים בבית הדין הרבני, חלק מבתי הדין המשיכו לפרש את החוק אחרת ולדון במזונות גם ללא הסכמה מפורשת.

מצב זה נובע מסמכות מקבילה של בתי המשפט לענייני משפחה ושל בתי הדין הרבניים, כאשר ההליך המקדים קובע היכן יידון התיק – מה שמוביל ל'מרוץ סמכויות' בין ההורים.

התפתחות הלכת שרגאי

בשנת 1969 קבע בית המשפט העליון כי בית הדין הרבני רשאי לדון במזונות ילדים רק אם שני הצדדים הסכימו לכך. מרבית בתי הדין כיבדו את ההלכה, אך היו כאלה שהמשיכו לדון במזונות תוך מתן פרשנות רחבה להלכה זו.

בשנת 2019 חיזק בג"ץ את הלכת שרגאי וקבע כי הסמכות נתונה לבית המשפט לענייני משפחה, למעט תביעות להשבת הוצאות. מנגד, בשנת 2021, פסק בית הדין הרבני הגדול כי הוא מוסמך לדון במזונות ילדים גם ללא הסכמה – קביעה שהתנגדה להחלטת בג"ץ והובילה לחוסר אחידות בפסיקות הערכאות השונות.

עמדות השופטים

השופטת יעל וילנר – סמכות ברורה לבתי המשפט

וילנר קבעה כי ההחלטות של בתי הדין הרבניים בטלות מחמת חוסר סמכות, והדגישה כי מזונות ילדים אינם יכולים להיכלל בכריכה לתביעת גירושין, מאחר שמדובר בזכות עצמאית של הילד.

השופטת רות רונן – חובה לקבוע סמכות משפטית ברורה

רונן הצטרפה לעמדת וילנר וקבעה כי בתי הדין הרבניים אינם יכולים לפרש מחדש את סמכותם בניגוד להלכה שקבע בג"ץ.

השופט נעם סולברג – מקום לפרשנות גמישה

סולברג, בדעת מיעוט, טען כי הלכת שרגאי נועדה להגן על נשים בהליכי גירושין, ולכן יש להותיר גמישות פרשנית בנוגע לתביעות מזונות בין ההורים, בכפוף לזכות הילד לתבוע בבית המשפט.

משמעות הפסיקה

בפסיקה זו, בג"ץ שם קץ לפרשנויות הסותרות של הערכאות השונות וקבע כי מזונות ילדים אינם חלק מסכסוך הגירושין עצמו. הפסיקה צפויה להשפיע באופן משמעותי על הליכים משפטיים בתחום דיני המשפחה בישראל.