פסק דין פורץ דרך: העליון הכיר בזכותו של הבעל גם לקרקע שניתנה לאשתו במתנה

בני זוג שחיו יחד יותר משני עשורים נפרדו, אך שאלת הבעלות על הדירות שצמחו מקרקע שקיבלה האישה בטרם נישואיהם – הגיעה עד לפתחו של בית המשפט העליון, שהכריע: גם הקרקע שייכת לשניהם

צילום:אתר הרשות השופטת

פסק דין עקרוני ותקדימי ניתן לאחרונה בבית המשפט העליון, אשר עסק בזכויות רכושיות בין בני זוג שנישאו בשנת 1996 וחיו יחד עד לשנת 2019. ליבת המחלוקת נסובה סביב חלקת קרקע בנס ציונה שניתנה לאישה מאביה זמן קצר לפני החתונה – אך הניבה לה שבע דירות לאחר שנכנסה עמה לעסקת קומבינציה. השאלה שעמדה לדיון הייתה האם לבעל לשעבר יש זכויות לא רק בדירות, אלא גם בקרקע עצמה.

השופטים נדרשו להחיל את הלכת השיתוף הספציפי – כלי משפטי המאפשר לבן זוג לטעון לבעלות משותפת בנכס שניתן או נרכש על-ידי האחר – וקבעו פה אחד: לא ייתכן להפריד בין ה"עץ" ל"קרקע". השופטת יעל וילנר, שכתבה את פסק הדין, דחתה את גישת הערכאות הקודמות שקבעו כי הבעל זכאי רק לדירות שנבנו – אך לא לקרקע עליה הן נבנו – ופסקה כי גם הקרקע עצמה, על אף שהייתה מתנה אישית, הפכה לחלק מהמאמץ המשפחתי המשותף.

במהלך הנישואים, הקרקע שינתה את ייעודה ממגרש חקלאי לשטח למגורים, ובמסגרת עסקת קומבינציה התקבלו שבע דירות, שתיים מהן נמכרו ותמורתן הופקדה לחשבון המשותף של בני הזוג. חמש הדירות שנותרו הושכרו – תוך שהבעל הוא זה שניהל את ההשכרה, את הקשר עם הקבלן, את תשלומי המסים ואת המעקב אחר ההתנהלות הכספית. האישה מצידה הודתה כי לא הייתה מעורבת כלל בפרויקט.

משל השתיל והעץ: המחשה לשיתוף שנולד לאורך השנים

כדי להמחיש את הפסול בגישת הפיצול בין הקרקע לדירות, הציגה השופטת וילנר משל מעורר מחשבה:
"אדם מקבל שתיל במתנה, ומחליט לטפחו יחד עם בן זוגו עד שזה הופך לעץ מניב פרי. בהנחה שנקבע כי התנהגות בני הזוג מלמדת על כוונת שיתוף בעץ, הרי שעצם העובדה כי השתיל ניתן במתנה לאחד מהם, אינה מלמדת כי בשונה מהעץ, השתיל – הוא העץ בעברו – הוחרג מכוונת השיתוף."

הנמשל ברור: הקרקע, גם אם ניתנה לאישה קודם לנישואין, עברה דרך ארוכה והושבחה תוך מאמץ משותף, והדירות שצמחו עליה הן פרי של אותו שיתוף – שיתוף שלא ניתן לפצל.

מעבר לכך, הדגישה השופטת כי סעיפי חוק המקרקעין עצמם אינם מאפשרים להפריד בין הקרקע לבין מה שנבנה עליה, ולכן אין בסיס משפטי לקביעה כי הדירות שייכות לשני הצדדים ואילו הקרקע רק לאישה.

לבסוף, שלושת שופטי ההרכב – וילנר, דוד מינץ וגילה כנפי-שטייניץ – קיבלו את ערעורו של הבעל ודחו את ערעור האישה. בכך נקבע תקדים חשוב, המחדד את גבולות הלכת השיתוף הספציפי ומרחיב את היקפה גם לנכסים שהחלו את דרכם כמתנה – אך הפכו, לאורך שנות הנישואין, לעץ משפחתי משותף.

לעניינים נוספים

עקבו אחרינו

במערכת

הצטרפו לניוזלטר שלנו

בהשארת פרטים אתם נשארים מעודכנים,
פסק דין שטורף מחדש את הקלפים, שינוי חקיקה, החלטה חריגה,
בהרשמה מהירה ישירות למייל