בפסק דין המשתרע על שישה עמודים שניתן בבית הדין הרבני הגדול בירושלים, חויב גבר לשלם לאשתו לשעבר 300,000 ש"ח מתוך כתובה בסך 900,000 ש"ח, זאת לאחר שנקבע כי הגירושין נגרמו בשל התנהלותו – למרות שהאישה היא זו שיזמה את תביעת הגירושין.
במוקד המחלוקת עמדה השאלה האם מגיעה כתובה כאשר האישה היא זו שתבעה את הגט, והאם ניתן להחשיב כתובה גבוהה במיוחד כ"אסמכתא" חסרת תוקף. הבעל טען כי מדובר בסכום "דמיוני" שנקבע בלחץ אביה של האישה, וכי נישואיהם הקצרים לא מצדיקים תשלום כזה. הוא אף הדגיש כי אין באפשרותו לשלם סכום כזה, מאחר שאינו עובד.
האישה, מנגד, הציגה טענות חמורות שכללו בגידה, אלימות מילולית ונפשית, כפייה לבצע הפלה, ואף התנהלות מינית פוגענית ברשת. היא חיזקה את טענותיה בתכתובות, הקלטות, וכתב אישום פלילי שבסופו של דבר הסתיים בהרשעתו של הבעל ובענישה.
בית הדין דחה את טענות האיש וקבע כי הוא האחראי לקריסת חיי הנישואין. הדיינים ציינו כי האיש היה זה שיזם הליך לחלוקת רכוש טרם הגשת תביעת הגירושין – מהלך אשר מעיד על רצונו להיפרד. עוד הדגישו כי אין עילה הלכתית לשלול את הכתובה מהאישה, והוסיפו כי הפחתת שני שלישים מהסכום נעשתה לאור הסכמות הצדדים בעת סידור הגט.
בנימוקיהם כתבו הדיינים כי: "האיש התרועע עם נשים, נהג באלימות מילולית ונפשית קשה נגד האישה והואשם בבית משפט על מעשיו… בנסיבות אלו נמצא אפוא שהאיש הוא שגרם את פירוק מערכת הנישואין במעשיו הנלוזים, ואין אלא להלין על עצמו".
