יותר מעשור לאחר שהחלו ההליכים המשפטיים בין בני הזוג, הגיע אחד הפרקים בסכסוך המשפחתי לסיומו בפסק דין נוקב של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב. השופטת איריס ארבל־אסל קיבלה ברובה המכריע את תביעת האם וקבעה כי האב הפר את זמני השהות שנקבעו לו עם ילדיו ב-155 מקרים שונים, ועל כן עליו לשלם 77,500 שקל בגין ההפרות וכן 25 אלף שקל הוצאות משפט.
הצדדים, הורים לארבעה ילדים, מנהלים הליכים משפטיים עוד משנת 2014. כבר בשנת 2015 נדרש בית המשפט להתערב לאחר טענות כי האב אינו מקיים את המפגשים שנקבעו עם ילדיו, ובמסגרת הליך לפי פקודת ביזיון בית משפט נקבע כי כל הפרה של זמני השהות תחויב בקנס של 500 שקל.
בהמשך ביקש האב עצמו לצמצם את זמני השהות בשל אילוצי עבודתו. בעקבות תסקירי הרווחה והסכמות הצדדים נקבעו עבורו זמני שהות מצומצמים יחסית: מפגש אחד באמצע השבוע בן ארבע שעות, סוף שבוע אחד לשבועיים, חלוקת חגים ושבוע אחד במהלך החופש הגדול.
אלא שלדברי האם, שיוצגה בידי עו"ד מירב סופר, גם הסדרים מצומצמים אלה לא קוימו. בשנת 2021 היא הגישה תביעה במסגרתה טענה ל-176 הפרות שונות שבוצעו לאורך תקופה של כשנתיים. האב, שיוצג על ידי עו"ד שגית שאמי, טען מנגד כי מדובר בתביעה קנטרנית, כי יש לבחון את מהות הקשר עם הילדים ולא את מספר השעות המדויק, וכי הוא משלם מזונות גבוהים, רוכש לילדיו כל שנדרש ולוקח אותם לבילויים ולטיולים.
אלא שהראיות שהונחו בפני בית המשפט סיפרו סיפור אחר. השופטת הפנתה לתסקירי שירותי הרווחה, שבהם נכתב כי "זמני השהות מתקיימים רק באופן חלקי" וכי "האב אינו מהווה כתובת לילדיו". עוד צוין כי קיימים ביטולים רבים מצד האב וכי הוא מחזיר את הילדים לביתם מוקדם מהזמן שנקבע.
במקרים שונים שנבחנו בפסק הדין התברר כי האב ביטל מפגשים לחלוטין, קיצר אותם באופן משמעותי, לקח רק חלק מהילדים או לא דאג לחלופה כאשר לא יכול היה לקיים את זמני השהות. כך למשל, במהלך חופשה פרטית בחו"ל שנפלה על מועדי השהות שלו עם הילדים, הודיע האב על נסיעתו בדיעבד ולא מצא סידור חלופי. על כך כתבה השופטת:
"מעמדתו של האב ברור כי הוא איננו מבין את המשמעות של הסדרי השהות ולשיטתו, הוא חופשי להתנער מהם בכל עת שיחפוץ ולהטיל את האחריות על האם".
במקום אחר בפסק הדין מתחה השופטת ביקורת חריפה על תפיסת עולמו של האב, שלפיה די בכך שהוא לוקח את ילדיו לארוחה או לבילוי קצר:
"המטרה של הסדרי השהות היא לא לספק לקטינים ארוחה אלא לקיים קשר הורי יציב וקבוע".
עוד הוסיפה כי:
"האב כלל לא מבין את התפקיד שלו כהורה ואין קשר בין אף אחת מהטענות שהעלה האב לבין המהות של הסדרי השהות".
גם המפגשים המצומצמים לא קוימו
עורכת הדין מירב סופר
(צילום:פרטי)
אחד המשפטים הבולטים בפסק הדין, שהפך למעשה לתמצית ההכרעה כולה, נכתב במסגרת הדיון בתקופה שבה נמנע האב מקיום המפגשים לאחר תאונת דרכים שעבר. השופטת הבהירה כי גם כאשר מתעוררים קשיים אובייקטיביים, על ההורה לעשות מאמץ למצוא פתרונות:
"האחריות ההורית איננה מתפוגגת כשהורה פחות נוח או מתאים לשהות עם ילדיו".
בסיכומו של דבר קבע בית המשפט כי מתוך 176 ההפרות שנטענו על ידי האם, 155 הוכחו והצדיקו את הפעלת מנגנון הקנס שנקבע בעבר. השופטת הדגישה כי החיוב הכספי אינו נועד להעשיר את האם או לפצותה על הוצאות, אלא להגן על עצם קיומם של הסדרי השהות ועל זכותם של הילדים לקשר יציב, רציף ומשמעותי עם אביהם.
