סוגיית מזונות העבר מעסיקה לא אחת את בתי המשפט ובתי הדין, אולם לעיתים נדירות מגיעה לפתחם תביעה הנוגעת לעשור שלם של אי-תשלום. במקרה שנדון בבית הדין הרבני האזורי בחיפה, נדרשו הדיינים הרב יוסף יגודה, אב בית הדין, הרב סיני לוי והרב יעקב שרעבי להכריע בשאלה האם אם גרושה, שנמנעה במשך שנים מנקיטת הליכי גבייה, איבדה למעשה את זכותה לדרוש את המזונות שנפסקו לטובת בנותיה – או שמא עדיין עומדת לה הזכות להיפרע מהאב.
הצדדים התגרשו לפני למעלה מעשר שנים ולהם שתי בנות. במסגרת הסכם הגירושין שאושר בשנת 2015 התחייב האב לשלם מזונות עבור הילדות, אולם בפועל שילם את הסכומים באופן חלקי בלבד ובהמשך חדל כמעט לחלוטין מהתשלומים. האם טענה כי לאורך השנים שבהן גידלה את הבנות לא מחלה מעולם על החוב, אלא נמנעה מהפעלת הליכי אכיפה מתוך חשש שהדבר יוביל לעימותים, יפגע בבנות ואף יערער את הקשר ביניהן לבין אביהן.
לטענתה, חרף הקשיים הכלכליים, היא המשיכה לשאת בנטל גידול הבנות ואף נאלצה לקחת הלוואה בנקאית משמעותית כדי להתמודד עם המצב שנוצר. במסגרת ההליך דרשה לחייב את האב בתשלום חוב מזונות שהעמידה על כ-275 אלף שקלים.
מנגד טען האב כי התמונה מורכבת בהרבה. לדבריו, לאורך השנים נשא בפועל בחלק ניכר מהוצאות הבנות, מימן חוגים, פעילויות, שיעורים פרטיים, רכישות שונות והוצאות אישיות רבות. עוד טען כי הסדרי השהות הורחבו באופן משמעותי מעבר למה שנקבע בהסכם המקורי, כך שבפועל חלק ניכר מהזמן שהו הבנות עמו והוא נשא בעלויות ישירות רבות.
אלא שפסק הדין לא הסתפק בבחינת הנתונים הכספיים בלבד. הדיינים הקדישו עשרות עמודים לדיון עקרוני בשאלה האם השתהות ממושכת בגביית מזונות מהווה מחילה על החוב. במסגרת זו סקר בית הדין מקורות הלכתיים, פסיקות רבניות והבחנות בין מזונות ילדים, מזונות אישה ומזונות אלמנה, ובחן באילו נסיבות ניתן לראות בהימנעות מהגשת תביעה משום ויתור על הזכות.
בסופו של הניתוח קבע בית הדין כי אין מקום לקבוע באופן גורף שאם גרושה שלא פעלה במשך שנים לגביית המזונות מחלה על החוב. הדיינים התרשמו כי לאורך השנים האם דווקא שבה והעלתה את דרישותיה בפני האב, וכי הימנעותה מנקיטת צעדים משפטיים נבעה משיקולים משפחתיים ורגשיים מורכבים ולא מהחלטה לוותר על זכויותיה.
יחד עם זאת, בית הדין לא התעלם מהעובדה שהאב נשא בהוצאות שונות עבור הבנות ואף העניק להן תמיכה כלכלית משמעותית לאורך השנים. הדיינים קבעו כי יש להביא בחשבון את הוצאות החוגים, הרכישות השוטפות והסיוע הישיר שהוענק לבנות, וכן את העובדה שהסדרי השהות הורחבו בהשוואה למצב שנקבע בהסכם המקורי.
על רקע המורכבות הראייתית והמשפטית בחר בית הדין להכריע בדרך של פשרה הקרובה לדין. מחד גיסא, נדחתה הטענה שלפיה האם ויתרה לחלוטין על חוב המזונות. מאידך גיסא, לא התקבלה תביעתה במלואה. בסופו של דבר הועמד חוב העבר על סך של 120 אלף שקלים, שישולמו בפריסה של 60 תשלומים חודשיים.
מעבר לתוצאה הכספית, נראה כי החשיבות המרכזית של פסק הדין נעוצה דווקא בהכרעה העקרונית. בית הדין הבהיר כי גם בחלוף שנים רבות, ואף כאשר לא ננקטו הליכי גבייה בזמן אמת, אין להסיק באופן אוטומטי כי הורה ויתר על זכותו למזונות עבר. כל מקרה ייבחן לפי נסיבותיו, תוך התייחסות למערכת היחסים בין הצדדים, להתנהלותם בפועל ולשאלה האם ניתן ללמוד על מחילה ברורה ומוכחת.
"הצליחה להוביל"
עורכת הדין קרן גולד בן יאיר
(צילום :פייסבוק)
את האם ייצגה עו"ד קרן גולד בן יאיר, אשר הצליחה להוביל להכרה שיפוטית בזכותה של מרשתה לתבוע מזונות עבר חרף חלוף הזמן והטענות בדבר ויתור או מחילה. פסק הדין משקף התמודדות משפטית מורכבת עם אחת הסוגיות הרגישות בדיני המשפחה – המתח שבין יציבות החיים לאחר הגירושין לבין הזכות לקבל את התמיכה הכלכלית שנועדה לילדים.
